מוריס אוחנה – המגן עם הגבהות הזהב של הפועל גבעת אולגה

מוריס אוחנה גדל בשכונת גבעת אולגה ובגיל 15 החל את דרכו בנוער של הפועל גבעת אולגה. הוא הבן הבכור במשפחה, והמודל של אחיו הצעירים ממנו: גבי, אלי, ויריב שהלכו בעקבותיו, וכמו כן – הגיסים גבי סבג שיבדל"א, ויצחק צ'יקו גיבש ז"ל ואלו היו מספיק סיבות לכך שמשפחת אוחנה הייתה, לשם נרדף להפועל גבעת אולגה בפרט ולכדורגל בכלל

רק שהזכירו את השם – אוחנה בשכונה, כולם ידעו ש"מדברים כדורגל".

"לא היה לנו חסר על מה לדבר בארוחת ערב שבת" ,את כל שנותיו עשה מוריס בהפועל גבעת אולגה, והוא מספר: "בכלל לא חשבנו אז לעבור לקבוצה אחרת, היינו מרוכזים רק בקבוצה האהודה שלנו, ובשכונה שלנו, כך היו החיים אז אבל חיים יפים, צנועים ומתוקים"

בגיל 32 מוריס פרש, ואמר על זה – "הכדורגל בעיקרון מילא לנו את החיים, אבל הם לצערי השתנו מאוד בעקבות פטירתו הפתאומית של צ'יקו ז"ל, קפטן הקבוצה וגיסי האהוב, אחרי שנה וחצי – הרמתי ידיים ופרשתי למרות האהבה הגדולה לכדורגל".

מוריס נשוי  לדליה, בעל משפחה לתפארת, ומתגעגע: "אני מתגעגע לימים היפים בתור כדורגלן, לשבתות, לתכונה בבית לפני, ואחרי משחקים. להרגשה הכייפית הזאת של המועדון, הסמל, השכונה, הקהל שאתה מייצג. אווו ועוד איזה קהל! "מטורף". דברים שאין היום"

מוריס שיחק בתפקיד מגן ימני עם החולצה מספר 3 והוא מספר:

" זה המספר שבחרתי, ואיתו נשארתי בכל הקריירה.

שחקן מסוים שמאוד נהנית לשחק איתו?

מוריס מתרגש ומספר : "היו כמה : אלברט מריג'אן, כוכב עליון. שמואל סבג – זה שהיה מטריף את כולנו, ויעקב ראובן שהיה מנצח משחקים בתוך דקה וחצי, אך הגדול מכולם – יצחק צ'יקו גיבש ז"ל  – היה אדם מדהים, גיס טוב, שחקן ענק שהתחיל כקיצוני והפך לבלם חזק נוקשה ומהיר שיכול היה להיות לו עתיד גדול. כואב לי הלב עד היום על לכתו".

זיכרון מיוחד ממשחק ספציפי שתמיד נשאר איתך?

היו הרבה רגעים יפים ואם נזכיר את כולם צריך כמה עמודים, אבל משהו יוצא דופן היה דווקא כשיצאנו למשחק בקרית שמונה, ודווקא בעונה מצוינת שלנו, נסענו אני, נעים, מוטי, שאול, וצ'יקו, כבר ביום שישי לכפר בלום והצטרפנו לחברים שהגיעו בשבת, ואחרי שנחנו ועלינו לישון כבר ב- 21:00 בערב, עלינו למגרש והיינו גרועים, חושך ממש. כולם חשבו שבילינו כל הלילה ומכרנו את המשחק, הסתבכנו עם החבר'ה מבלי שעשינו באמת כלום, וירדו עלינו – חוויות"

קבוצות בארץ? בעולם?

"הפועל גבעת אולגה – אין ויכוח ואין קבוצה אחרת!"

מה דעתך על הכדורגל של אז ביחס להיום?

היום זה מקצוענות, אבל אז זה היה הרבה מקום להוכיח את הכישרון האישי. זו הייתה חוויה. לא טקטיקות ולא שטויות, היינו באים ליהנות, לשחק למען החברים ולמען השכונה והשם שלה! היה חשוב לנו לייצג אותה בכל מקום אחר וללכת בראש מורם. היה כייף אדיר. היה לנו קהל גדול כמו בקבוצות מהליגות הגבוהות ואי אפשר לתאר את האדרנלין ואת תחושת השליחות הגדולה שהייתה בנו".

מה אתה חושב על המצב העכשווי?

אני לא כל כך רוצה להתייחס למה שקרה בשנים האחרונות ומה לא קרה ואני לא רוצה להיכנס לזה – אני רק אומר ששכונת גבעת אולגה חייבת קבוצת כדורגל ייצוגית. זה ב DNA של התושבים וצריך לעשות משהו עם זה. אני כן חושב שצריך שיהיו בעיר שתי קבוצות. כדי שיהיה לבני הנוער הבוגרים הצעירים אופציה נוספת ושלא ינדדו לערים ויישובים אחרים בקבוצות אחרות. שתי קבוצות מוסיפות עניין לציבור וזה קיים בכל עיר".

"מוריס אוחנה: מהיכרות רבת שנים איתך חייב לציין שתמיד כייף לראות ולשמוע ממך. מאחל לך שתמשיך להיות איש, מקסים, כמו שאתה. זוכרים אותך לטובה, מגן ימני קלאסי, נותן את כולו על הקו הימני, ואז הגבהה מדויקת שמבשלת שער ! יייישששששש!  בריאות ואריכות ימים בע"ה"

• חני ( חן ) קורקוס