"בוריקת הקסמים" – עוברת מדור לדור ושומרת על גבעת אולגה האותנטית

לא מרגיש צורך להתנצל או משהו דומה אחר, אני אוהב את השכונה שלי בלי שום סייגים, ככה אמרתי לחבר של פעם שהעיר לי שאני חי בעבר, אחר כך גמגם לי את המילים האלה שפעם הלעיטו אותנו רק כדי להקטין אותנו ולהפוך אותנו לעובדי כפיים שחורים, ובלהט מוזר אמרתי לו, "אל תפחד מהעבר" הוא ייתן לך כח בימים של קושי, אלה שליווי אותך בבית הקטן שלך בימים של צנע יעטפו אותך בשכבת מגן אולגאית אוהבת, ככה ללא שום תנאי.

וכך שאני עדין נסער טיפה מהשיחה הקשה עם החבר של פעם, אני רואה את התור הקבוע והנהדר של המוני תושבים "בדוכן של משפחת אשתר" לקניית בוריקה חמה אחת או יותר, אני בכלל חושב שאת דוכן הבוריקה פתח איפה שהוא בשנות השישים גואטה האבא של רעייתו של יוסי אשתר המופלא.

אני עדיין רואה אותי הילד מגיע למרכז השכונה בידי ביצה שנתנה לי אימי אהובתי, מגיש אותה לגואטה ואחר כך היה מניח בידי בוריקה עטופה בנייר עיתון כך שלא ישרוף לי ביד על הבוריקה היה בוזק ערמה של מלח בנדיבות מתבקשת ואני היתי מריח את הבוריקה החמה וככה לאט לאט הייתי מכניס את פיסת העונג הזו לפה

היא הייתה מתנפצת לי בתוך הפה, והיינו נזהרים לאכול את הבוריקה מסביב לביצה שלא תסדק חלילה, רק אחר כך היינו מכניסים את מלוא הפה לתוך בליל הביצה החמה והמטריפה והיא הביצה הייתה מסחררת את בלוטות הטעם שלנו בעונג בלתי מוסבר, מלכלכת את פנינו בחלמון הצהוב של הביצה ולנו זה בכלל לא היה אכפת, וככה חלפו השנים וגואטה בא בימים ומעביר את אימפריית הבוריקה לביתו ולחתנו האהוב יוסי אשתר"

תראו יש אגדה כזו שאומרת שתמיד המקור יישאר הדבר הכי אמיתי ונכון, אבל יוסי אשתר הוכיח שתמיד יש יוצאים מן הכלל, יוסי אשתר הבין את הפוטנציאל של דוכן הבוריקה התמימה הזו, הוא יוסי ידע שהבוריקה היא לא רק בוריקה לשמה, זו מסורת אולגאית שהגיעה מהמולדת הישנה של אבא
גואטה, והדבר המטוגן הזה בשמן עמוק הוא הדבר הזה שמזכיר לכולנו את הילדות הזו שעשתה אותנו למי שבאמת אנחנו

ועכשיו שיוסי הנהדר קצת עייף, לקחו על עצמם את המשך העבודה ילדיו מלאי האהבה, והם שידרגו קצת את דוכן הקסם, הוסיפו פלאפל שנכנס לתוך פיתה חמה עטופה בצ'ירצי" וקצת חריף מקומי, וממש ליד מונחת גם בוריקה חמה, שילוב כמעט בלתי אפשרי, ( מעניין מה היה חושב אבא גואטה על "חילול הקודש" הזה?) ועכשיו הפך הדוכן המופלא של משפחת גואטה להיות חלק מהגוף האינטגרלי של השכונה היפה שלנו

וכך כבר בשעות הבוקר המוקדמות אתה יכול לראות את המוני הלקוחות צובאים על הדוכן הקטן, בסבלנות אין קץ הם ממתינים לקבל גם הם את מנת העונג האולגאי והם יודעים בדיוק למה, הריח הטרי של הבוריקה ממכר ומענג וכל הדבר המופלא הזה נמכר ממש בכלום כסף

לא לחינם אתה יכול לראות המוני ילדים נשלחים על ידי האם לסגור פינה של ארוחת צהרים מהירה ומזינה, ואני אומר לעצמי הלואי שרק תמשיך משפחת אשתר להפעיל את הדוכן האהוב הזה

מן משהו כזה שמוליך אותנו כל פעם מחדש אל עברנו מלא התום. דוכן הבוריקה של משפחת אשתר הוא ההוכחה הניצחת שהעבר לא מפריע לעתיד, בדיוק ההפך הוא הנכון, העבר נותן לעתיד את התוספת הזו שהופכת אותו להיות שלם.

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"