הלב של גבעת אולגה שנדם מוקדם מידי – חיים אלמליח

אתמול ראיתי אישה קשישה יושבת בפינת רחוב מוכרת, סלים כבדים מונחים לפניה, שאלתי אותה אם צריכה עזרה, חייכה אלי חיוך שאני מכיר, אמרה לי אתה רפי הבן של רמונד, אני זוכרת אותך שאתה ילד שובב

הבטתי לתוך עיניה והיא חזרה אלי לתוך זכרונותיי, ואחר כך עשינו דרך ביחד, והיא סיפרה לי על חייה לאחור, אין כעס היא אמרה, רק געגוע להיות שוב אמא, רק לחוות שוב את השכונה של פעם עם אותם שכנים שנעלמו לי כאילו לא היו כאן מעולם, בכתה קצת וגם אני, והמפגש הטוב הזה מוביל אותי כמעט באופן טבעי אל אחד האנשים האלה שכאילו נשכחו, חיים אלמליח

תראו חברים, חיים אלמליח מסמל עבורי את כל הדברים האלה שעשו את המדינה הזו למה שהיא, מדינת מהגרים חדורי אהבת הארץ שהפכו אותה למדינת הלאום היהודי. חיים עולה לארץ עם האח הגדול שלו יהודה, הימים ימי מלחמת יום העצמאות והאח הגיבור של חיים יהודה מוסר את נפשו לאחר שחייל ליגיונר ירדני ( צלף) פוגע באח הטוב שלו ומותיר אותו בעצם לבד בארץ הקשה והצעירה.

חיים אלמליח מבין שהוא חייב לחזור לחיים, עושה את המעשה החשוב בחייו ומתחתן עם פרלה וביחד הם מקימים משפחה, בתחילה במעברת פרדס חנה ולאחר שזכו בדירת עמידר בשכונת גבעת אולגה הם עוברים לגור בשכונה

כמו כולם חיים מתחיל לחפש פרנסה עד שמוצא את ייעודו, כאתת" ברכבת ישראל, מן מקצוע חשוב ואחראי במיוחד, אבל משהו בוער בתוך נפשו של חיים אלמליח, העשייה החברתית שבא התחיל בעצם במרוקו בוערת בתוך נפשו והוא מתחיל לחפש היכן אפשר יהיה לתרום הכי שאפשר לקהילה שמסביב

חיים מתחבר למפלגת החרות ( מה בהמשך יהפוך לליכוד) שם במפלגה הוא מוצא את הדרך לתרום לקהילה, חיים הופך להיות בורג חשוב עד כדי כך שבהמשך נבחר להיות חבר מועצת העיר, בין לבין מקים ביחד עם עוד פעילים בית כנסת בשכונה, ואני ככה שאלתי כמה אנשים של פעם על חיים ופועלו, הם מספרים על איש צנוע באופן קיצוני, כזה אחד שעזר לאנשים קשיי יום כל זה בלי לעשות רעשי רקע מיותרים

הבחירה שלו למועצת העיר לא הייתה קרדום לחפור בו, הוא חיים ניצל את מעמדו החדש רק כדי לפתוח דלתות שהיו סגורים לאנשי השכונה ופתר בעיות שהפכו בהכרח לחיים טובים יותר לרבים מתושבי השכונה המתוסכלים מחוסר המעש

חיים אלמליח הוא הדוגמה האולטימטיבית לשליח ציבור משובח שהצליח להיכנס לתוך הלבבות של התושבים, כן אלה תושבים שאי אפשר היה למרוח אותם בחלקות לשון, כאן בשכונה ידעו שמילה של חיים היא מילה, והכי ידעו שחיים אלמליח מחובר אל התושבים ישירות לתוך הלב שלהם ושלו גם יחד

חיים מבין שאולי הפתרון לבעיות של השכונה זה בהקמת מפלגה שכונתית שתיתן ביטוי לצרכים של רבים מתושבי השכונה, ואכן חיים ועוד פעילים מקימים תנועה פוליטית חדשה למורת רוחם של הפוליטיקאים השמנים והוותיקים

אני באמת לא יודע איך בדיוק הסתיימה האפיזודה הזו אבל המהלך הזה מראה בדיוק מאיזה חומר משובח היה עשוי חיים אלמליח, אחד כזה שלא עשה חשבונות אישיים אלא ראה איך אפשר למקסם את עשייתו הציבורית לטובת כלל האוכלוסייה האולגאית בלבד

אבל כל העשייה הזו לא עזרה לחיים המופלא, שם למעלה חשב היושב במרומים אחרת, חיים הלך לעולמו בפתאומיות בדיוק ביום בר המצווה של בנו יחידו  והותיר משפחה מרוסקת ושכונה שלימה המומה ושבורת לב כשאלפים הלכו אחרי ארונו ממאנים לקבל את רוע הגזרה, גם יחיאל כהנא ראש העיר טורח ומגיע לומר כמה מילים של צער על לכתו של חיים אלמליח הטוב.

חיים הולך והוא בדמי ימייו, והשאיר יתומים מאב את בנותיו : שרית, בלה, מלכה, ורוחל'ה ועוד בן אבשלום שיבדל"א ואת רעייתו דאז – פרלה זכרה לברכה, ואחרי המון שיחות עם ותיקי השכונה אני מבין שהוא חיים הצליח לנגוע ברבים וטובים, אהבתו התמימה ומלאת המחויבות הותירה את חיים עמוק עמוק בתוך לבבות אנשים שלא שוכחים את חיים אלמליח המיוחד! יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"