סיפור פשוט על המורה הטובה אופירה, מגבעת אולגה

כיתה ו', אנחנו ילדים בבית הספר עמישב, מן ילדים שעברו שנה גרועה במיוחד עם מורה לא מורה.

תחילת הלימודים ולתוך הכיתה צועדת בביטחון מוזר מורה תמירה במיוחד, מן אישה עם נוכחות חזקה במיוחד, לבושה בקפידה כולה אומרת כבוד ויראה, מבט מלא טוב בעיניה אך גם תקיף, משהו שאומר, החגיגה נגמרה! עכשיו זמן של ללמוד!

ואכן המורה המופלאה הזאת אופירה הייתה לנו למתנה, מן מתנה כזאת שאתה מקבל אולי פעם בחיים, פתאום מגיע מישהי והיא אוהבת אותנו בלי תנאים, אחת שלא שופטת אותך, אחת שרואה מעבר לחיצוניות הצברית האולגאית המחוספסת כל כך.

והיא המורה אופירה מעבירה אותנו מסע של לימוד, לימוד על ערך החברות, ערך הביחד, כל זאת עם לימודים על באמת, זו שלא מוותרת לך אבל מבינה לפעמים שצריך לשחרר, צריך לחבק!

ואכן היא המורה היפה שלנו חיבקה אותנו שכאב, ניגבה לנו דמעה שבאה מבית כואב במיוחד, ואנחנו כל כך אהבנו אותה, כל כך הבנו כילדים שצריך לשמור על האוצר הזה שנפל עלינו משום מקום, והנה חלפו להם יותר מחמישים שנה (איזה פחד!) ואני ככה יושב לי עם עצמי במן לילה לבן נוסף והיא המורה הטובה שלי לא עוזבת לי את הראש.

עם אור ראשון אני עושה כמה טלפונים בהולים, מאשה חברתי לספסל הלימודים, מן אדם מיוחד שיהפוך עולם למצוא לך את שאתה מחפש. לא עובר זמן והיא מודיעה לי הנה המספר של המורה אופירה בבית.

אני מחייג, מקווה שתזכור את הילדים האלה של 1967 וקצת, והיא עונה! כאילו לא חלפו כל כך הרבה שנים, היא המורה הטובה שלנו זוכרת ועוד איך.

כולה נרגשת אולי אפילו יותר ממני, ואני מקבל החלטה, אנחנו עושים מפגש, אני משגר הודעת ניסיון לראות מה התגובות, והווטסאפ משתולל, ההיענות מטורפת!

ואתמול עברנו סוג של חוויה של פעם בחיים! ילדים לא שוכחים! ילדים זוכרים, לטוב או לרע זוכרים! ואנחנו לא שכחנו! חיבקנו אותה! את המורה האהובה שלנו

הרעפנו עליה כמות של אהבה שמספיקה לחיים שלמים, כל פיסה של אהבה קיבלה המורה אופירה בזכות, קיבלה שכר על היותה היא, לראות כיתה שלמה מתייצבת כמו חיילים, זונחים כל מחוייבות, ובאים, באים להגיד תודה!

להגיד המורה אופירה, לא שכחנו, את בתוך הלב שלנו עמוק, את המורה נגעת בכל אחד ואחת מאיתנו, ובזכותך אנחנו אולי אנשים טובים יותר, זרעת זרעי אהבה והם נבטו ומתוכם יצא משהו טוב! אופירה, המורה, אישה, אדם, ומופת!"

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"