עדי כהן – החייל הגיבור מגבעת אולגה שנפל בלבנון

השעה קצת אחרי חצות ואני חוזר מנסיעה שנכפתה עלי מהצפון הרחוק, עוצר בתחנת דלק שוממה לקפה קטן שישאיר אותי כמה יותר ערני, מכוון את הרדיו לגלצ מתפלל לבורא המוזיקה שיתן שעה של מוזיקה אהובה, כנראה שעשיתי משהו טוב ושם למעלה נענו לתפילתי.

השדרן מודיע על שעה עם פוליקר אהובי ועל פניי נסוך חיוך של אושר עילאי, הצפון האהוב מחליף צבעים מירוק לצהוב דבר שממש לא גורע מיופיו הקסום, נמייה גדולה במיוחד חוצה את הכביש בבהלה ונבלעת בין החורש הקרוב, אני פותח חלון תורן נותן לרוח הקרה לטפוח באכזריות מסוימת על פניי היגעות, ובלי הכנה מוקדמת נוחת עלי אחד השירים האהובים עלי, שתגדל" של פוליקר כמובן.

והוא בקולו הצרוד משהו חורך כל נים בגופי המתרגש, ודמעה אחד חמה במיוחד מזתחלת לה באיטיות מרגיזה, חושב על נכדיי שכנראה יגדלו לאותה מציאות שאנו כבר רגילים, מלחמות אין סופיות, ונזכר בעדי כהן, עדי כהן בנם של יורם חברי היקר וציפורה, נפל בקרבות במלחמת לבנון השנייה.

אני לא בטוח למה נזכרתי דוקא בילד הקסם הזה דוקא עכשיו, אולי בגלל שראיתי את תמונתו לא מכבר, מין ילד יפה בצורה קיצונית, עיניים ירוקות גדולות, מלאות רגש בלתי נתפס, עדי גדל בשכונה חמה, עם הורים מעריצים במיוחד, ילד של טבע, שעשה את הים לביתו השני, הוא הופך לגולש ים מחונן, וספורטאי מצטיין, הילד המיוחד הזה אינו מסתפק בספורט אלא נותן ידו גם במוזיקה, ועדי הופך להיות גם מוזיקאי מוכשר ומבטיח.

ותחשבו רבותי שכל הטוב נמצא בילד שטרם מלאו לו שמונה עשרה, ואכן זמן הגיוס קרב ועדי נכנס למין התרגשות של נערים ומחליט ללכת ולהיות לוחם ביחידת הצנחנים, כמה לא מפתיע, שעדי מתקבל והופך במהרה להיות לוחם מין השורה, מין "חייל מורעל" כזה שרואה ביחידת הצנחנים ובחיילים הסובבים אותו כאחים ממש.

עדי נותן את כולו ליחידה מראה סוג של מנהיגות מיוחדת, (תאמינו לי חברים, כאחד שהיה ביחידה הזו בדיוק, אני יודע כמה קשה להיות בולט בין כל כך הרבה בולטים) הוא הופך במהרה לאחד החילים הכי אהובים, מין אחד כזה שעוזר לחלשים ממנו, מין חייל שמפקדים כל כך אוהבים.

מלחמת לבנון השנייה נפתחת, ולמרות שעדי וחבריו עדין לוחמים צעירים הם נשלחים לחזית מתוך רספקט ליכולות הגבוהות שלהם, ושם במלחמה הארורה הזו מראה בדיוק עדי מאיזה חומר הוא קורץ, בתוך כל התופת הוא עדי אהובנו מחלץ פצועים, והופך ללוחם עז נפש במיוחד, ויום לא בהיר בכלל 2 8 2006 בקרב בכפר בעיתא א שעב, הוא סופג טיל שירו לוחמי החיזבאלה והוא נהרג במקום.

יום נפילתו הטראגי של עדי הפך לטרגדיה אולגאית עגומה במיוחד, אני זוכר מאות אנשים מתגודדים מחוץ לבית ההורים מסרבים לקבל את הבשורה המרה, מן אבל שכונתי ענק כזה שעשה אנשים עצובים במיוחד, אבל אני רוצה לומר כמה מילים מעבר, תראו רבותי,

עדי לא נולד בתוך חלל ריק, הוא נולד לתוך משפחה שחינכה אותו להיות מה שהוא, הוא עדי היקר קיבל חינוך של הצנע לכת, של אהבת אדם, ובמיוחד של אהבת המדינה והעם, הרי ברור לכולם שהוא עדי נולד להיות גיבור, הוא עשה בחירה, בחירה של אנשים שהם גדולים מהחיים, עדי הוא חלק מגופנו, חלק מגופה של השכונה הטובה שלנו

עדי הוא הילד הקסום של יורם וציפורה היקרים, אבל עדי הוא גם קצת הילד של כולנו, ואנחנו הכי גאים שילד ענק כזה גדל בשכונתנו, ועכשיו ילד שלנו אתה למעלה, ומלאכים טובי לב מלטפים את ראשך היפה, מאכילים אותך דבש וגם הם מזילים דמעה של התרגשות, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"