"אחרי שהשמים נפלו עלינו ב 07/10/23 אני מנסה לברוח למחוזות ילדותי"
ועכשיו אחרי שהפסקתי לנשום, אחרי שהשמים נפלו עלינו, אני מנסה לעצום עין, נלחם בדמעות שלא מפסיקות לזלוג, כאילו קיבלו הם הדמעות חיים משלהם, וככה אני מבין שאני חייב למצוא חבל הצלה, משהו שיחזיר בי אמונה בנו ואולי בי, רק אז אני מבין שאני חייב לחזור לתום ילדותי!
לחזור לשכונה, לסמטאות הצרות מלאות באנשים האלה שנתנו לנו חיים, ומבעד לכאב אני רואה את האנשים המתגודדים סביב הפסיכולוג השכונתי "חיים גרעינים" והוא אוסף סביבו כאב של אחרים, מרגיע צער של אב זועם, מכוון בדרכו נער מבולבל, ובין לבין מוכר גרעינים כל כך טעימים, מלאים במלח מתוק!
וממש ממול עומד לו איש אחד מופלא! " עובדיה הסדרן", איש גדול עם נפש של ציפור שיר, ואנחנו עומדים ליד הברזלים של הכניסה, מביטים בתחינה אילמת ליד עובדיה! " עובדיה תכניס אותנו לקולנוע!, "עובדיה הסרט התחיל", ומאחור עומדים כספי ושני הבעלים הנוספים, עיניהם רושפות אש קשה, רוצים לראות שאין ולו אחד הנכנס ללא כרטיס, ועובדיה מביט בנו בכעס של הורים, ובתחכום של אולגאים הוא מבריח אותנו אחד אחד לתוך אולם הקסמים שהיה לנו לנווה מדבר.
וברחבת הקולנוע עומדים האחים " צ'ימידן" התאומים המופלאים, אלה שידעו לדבר בעשר ויותר שפות, היו מספרים סיפורי עמים, ומסביבם עשרות אנשים גועים בצחוק מלא אושר של עניים.
ואיך לא נזכיר את " דוד ששי" המציל המיתולוגי, זה האיש הכאילו קשוח הזה שדאג שנחזור חיים מהים המסוכן, זה דוד ששי שהיה לנו לאבא של ים, אחד כזה שידע כל כך לתת לנו גבולות במקום שהיה נכון לקבלו
ואני כותב על האנשים האהובים האלה ומרגיש איך לאט לאט אני מקבל איזה סוג של רגיעה מסוימת, משהו שאפילו מצליח להביא אותי לחייך חיוך קטן קטן וכל כך חשוב מאז האסון ב 07/10/2023 ועכשיו שאנו נמצאים בתקופה הקשה ביותר שידע העם היהודי מאז השואה הנוראה אנו חייבים לחזור לעבר, להבין שמסביבנו עומדים קבוצות נאציות נוראיות שכל תכליתם היא להשמיד אותנו הלכה למעשה.
זה הזמן לאחדות שורות, לאהבת חינם, זה הזמן לתת מעצמנו הכי שאפשר, זה הזמן להיות קשים, אכזריים, חסרי רחמים, זה זמן מלחמה! ואני מביט למעלה מתחנן לבורא עולם שיעשה מעשה! ישמור על עם ישראל ועל ילדיו! אמן ואמן כן יהי רצון!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"