אלגרה עבדו – "המלכה האם", "סופיה לורן" של גבעת אולגה

ושוב אנו רואים את הקיץ המוכר הזה שלנו מציץ לנו מעבר לפינה השכונתית, מבקש מאיתנו להביט מערבה, לראות את הים הזה שלנו, זה שהיה לנו לערש ילדותנו, רואים איך האבטיחים העסיסיים, הפירות האלה שהיו נגישים לכל בית ממוצע הופכים למוצרים אליטיסטים כאלה שהם מעבר ליכולת הקנייה של כמעט כל בית אב ממוצע, ואולי זה הים, אולי זה סתם רצון שלי לחזור לפנינים האלה שקישטו את ילדותנו, ואני חוזר אל "אלגרה היפה", זו שהייתה "סופיה לורן של חיינו הצעירים".

והיא בת 17 בלבד מכירה את אברהם עבדו, (גבר מרשים, לכשעצמו) האהבה פורחת והם נישאים למורת רוחם של בחורי השכונה שרואים בעיניים כלות איך נסיכת השכונה חומקת להם מבין האצבעות, השנים חולפות ואלגרה רק משתבחת עם השנים, יופייה הרב והכרזימה הטבעית הופכת אותה כמעט בלי רצונה למלכה הבלתי מעורערת.

ילדים נולדים ואלגרה מבינה שהיא צריכה לעזור בפרנסת המשפחה, היא מצטרפת לאהוב נעוריה בעבודתו בשוק המקומי, ועכשיו תחשבו על "אלגרה האלוהית" עומדת בבסטה, מוכרת מיני פירות וירקות כאחרון הירקנים, מחייכת את אחד החיוכים האלה שלה שהיו מאירים את השוק כולו, זו אלגרה.

אלגרה, שידעה לתת חיוך של אהבה לקשיש העצוב הזה שאיבד את אשתו, לתת יד אוהבת לאישה קשת היום הזו שחשבה שזה בדיוק הזמן לספר לאלגרה את מר גורלה, ואלגרה מקשיבה בסבלנות אין קץ, אומרת מילה טובה לזו שהייתה לה רק לרגע לקרש הצלה מיוחד, וככה מלחשים לי יודעי דבר שאלגרה הייתה מכינה שקיות פירות לאלה שידעה שידם לא משגת, והיא עושה זאת בצניעות ובחסד, כך שלא ייעלבו.

אלגרה היפה היתה סוג של מותג אולגאי. זו שהייתה חולפת בשכונה ונותנת לנו את האפשרות לחזות ביופי אחר, אקזוטי, משהו ששייך יותר לממלכות עלומות, כאלה שיושבים בה מלכים ומלכות, אלגרה היא הכי אולגאית שרק אפשר, מלאה אהבת אמת לאנשים שהיא הכירה מפעם, מחוברת בנימי נפשה לסמטאות האלה שעיצבו אותה כאדם, וכאם.

לא לחינם הופכת אלגרה להיות דוגמא לאימהות אבסולוטית, זו שגידלה ילדים באהבת אין סופית, אגב לי בכלל אין ספק שבקונטלצייה אחרת,, אולי בשכונה אחרת היתה אלגרה שלנו מקשטת את שערי המגזינים הכי נחשבים, אבל מה לנו להתלונן, אנחנו כל כך מאושרים לחשוב שהיא היפייפיה הזו גדלה ממש איתנו, בשכונה הקטנה שלנו ליד הים.

ועכשיו תסתכלו שוב על הפנים המוארות האלה ותגידו לי אתם, יש דברים כאלה בעולם? אלגרה עבדון! אישה, אם, רעיה! זו היא הפנים של השכונה! רק בריאות יקירה!

• רפי אוליאל / "סיפורים מהגבעה"