עמי קורקוס – הבלם האגדי מגבעת אולגה
ערב של יום ב' ואנחנו קבוצה של חברים יושבים בחצר הבית, מורידים כמה בירות קרות במיוחד, יומים נוראים תרתא משמע, והויכוח מנתב עצמו לכיוון נדוש אבל תמיד מעניין במיוחד, השאלה האם אלוהים מכוון את הדברים הקשים שעוברים עלינו, ואם כן למה?
והאם להשגחה העליונה יש תוכנית סדורה, משהו שבסוף יביא סוג של שקט לעם המותש הזה, הסיכסוכים הפנימיים, המלחמות האין סופיות, והכי כואב השנאה הקשה הזאת שאופפת אותנו כמו מחלה רעה, ואני ככה מסתכל על החברים היפים שלי, על להט הדברים שלהם, וליבי נחמץ בתוכי.
ואני בורח שוב אל ימי ילדותי הקסומים, על התום, על אהבת האדם, ונזכר בעמי קורקוס, תראו עמי היה שחקן מיתולוגי במכבי חדרה. אני זוכר אותנו הילדים באים רק כדי לראות את עמי.
עמי לא היה שחקן התקפה מזהיר, לא קשר וירטואוז אבל עמי היה יצוק מפלדה אל חלד!!!! בלם קשוח קשוח, אחד כזה שחלוץ מנופנף היה מגיע אליו היה עושה במכנסיים, די במבט המקפיא שלו והחלוץ היה מעדיף להשאיר את הכדור לעמי ולחפש משחק אחר להצטיין בו, אבל הכי היה תופס את העין בעמי זה הרגליים.
היינו מסתכלים על רגלי הפלדה שלו, והיינו שואגים מהערצה, עמי היה מאמן שלי בנוער של מכבי, הוא עמי היה הכי נערץ בעולם גם כמאמן (תשאלו את צקו'לה ראש העיר שלנו) ואני רק זוכר משפט שהוא עמי אמר לקבוצה לפני משחק חשוב, "לכו על אוליאל, הוא חם היום כמו תנור", תאמינו לי חברים משפט כזה ילד לא שוכח.
עמי עבר לשחק בשכונה, שם גם אימן וגם שיחק, בשבילי עמי הוא סוג של אליל, אחד כזה שידעת את התרומה הייחודית שלו לקבוצה. הוא עמי לימד אותי מהי מחויבות ללא פשרות, לדעתי בתפקידו כבלם היה יכול לשחק בכל קבוצה נחשבת אחרת, אבל עמי הוא אולגאי בנשמה, איש של כבוד ואני הכי אוהב אותו בעולם, שהקדוש ברוך יאריך ימיו. אמן".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"