עמי קורקוס – שחקן הנשמה הקשוח של גבעת אולגה

עמי ( עמרם ) קורקוס, שיבדל"א, היה כדורגלן חסון, חזק, קשוח , ולא "פראייר" שהצטיין בתפקידי ההגנה ( בלם/מגן/קשר אחורי ) שהיה ונשאר מזוהה מאוד עם שכונת גבעת אולגה, למרות שהתחיל את דרכו דווקא במכבי חדרה. קורקוס אומר: גדלתי במכבי חדרה אבל גבעת אולגה היא החיים ומחיקת הקבוצה שלנו היא פשע עבורנו הוותיקים ועבור כל התושבים אין מחילה בעניין הזה לא מול עיריית חדרה ולא מול כל מי שהיה מעורב בזה".

עמי קורקוס שיבדל"א, הגיע עם משפחתו למעברת אגרובנק ומשם לגבעת אולגה, את צעדיו הראשונים עם משחק הכדורגל, התחיל עוד במעברה, כשנדבק ל"חיידק" הכדורגל יחד עם חבריו יעקב אזולאי, ואליהו "לילו" סרוסי, וחבריהם, והתחיל את דרכו בכדורגל במכבי חדרה בגיל 13, ועמי מספר: "בתור ילדים קטנים היינו מכינים במעברת "אגרובנק", כדור מסמרטוטים ומגרביים שיהיה במה לשחק, כי פשוט לא היה כסף, ועל כדורים רק יכולנו לחלום".

בגבעת אולגה הוקמה ליגה לקבוצות כדורגל שאורגנה היטב ע"י ניסים דנגור וצורי שיראזי ועמי היה שייך לקבוצת  "הלוחם", עוד הופיעו קבוצות ה"כוכב", ו"הפועל אגרובנק". הליגה הנ"ל והקבוצות שהופיעו בה היוו למעשה את הבסיס הראשוני להפועל גבעת אולגה, ובמקביל עמי התחיל את דרכו בכדורגל הקבוצתי ב- 1958 במחלקת הנערים של מכבי חדרה, וזאת כי היה מועדון מסודר יחסית לאותם הימים.

עמי מוסיף: "קיבלנו בגדים, נעלי כדורגל וכל מה שצריך, ואז לא היה את זה באולגה. המאמן שלנו היה יאיר מילמן שהגיע ממכבי חיפה, הייתי צועד מגבעת אולגה למגרש מכבי חדרה ברגל, יחד עם חבריי: לילו סרוסי, יעקב אזולאי, ועוד- הלוך וחזור."

ב-1965 הצטרף לראשונה לקבוצת הבוגרים ששיחקה בליגה א', היא הליגה השנייה, באותם הימים ועד 1971 שיחק במכבי חדרה, ובמהלך קריירת המשחק במכבי חדרה זכה עמי לשחק תחת שרביטם של אליעזר שפיגל, יוסל'ה מרימוביץ, אוטו שלמברג, ועוד רבים וטובים. "ענקיים" באותה התקופה.

עד 1971 שיחק במכבי חדרה, ומשם עבר להפועל גבעת אולגה. ( עמי מציין כי מסלול הקריירה שלו, ושל חבריו יעקב אזולאי, ואליהו "לילו" סרוסי – היה כמעט זהה לחלוטין: שלושתם גדלו במעברה באולגה והצטרפו למכבי חדרה, כשכל חבריהם היו בגבעת אולגה ). שלושתם עשו שנים יפות מאוד במכבי חדרה, ושלושתם שהיו "חצויים" מאוד בליבם, החלו לחזור לשכונה ולהצטרף להפועל גבעת אולגה אט אט. ( עמי, כאמור חזר ב- 1971, לילו עצמו ב- 1975 , ויעקב אזולאי ב- 1976 ). ועל זאת הוא אומר: "זה היה הכי טבעי מבחינתי, אולגה זה הבית".

עמי הופיע בגבעת אולגה עד עונת 1978, ודווקא באותה עונה שהייתה הראשונה של המועדון בליגה א', הוא נאלץ לפרוש בגלל פציעה, ועבר לתפקיד: מנהל הקבוצה והוא מסכם: "בגבעת אולגה היו לנו שנתיים מעולות – עונות 1978/79, ו – 1979/80,וכמעט עלינו לליגה הארצית, השכונה הייתה בטירוף, אך לקראת סוף התקופה היפה הזאת, עברנו לצערי טרגדיה קשה בעקבות מותו הפתאומי של חברי היקר – קפטן הקבוצה : יצחק ציקו גיבש ז"ל, ומאז הכל פתאום כבר לא היה אותו דבר. האובדן היה גדול, והיה קשה להמשיך, למרות שניסינו כמה וכמה פעמים".

עמי, היום, גמלאי של מפעלי נייר, נשוי לפנינה שתבדל"א:  אב לחני, וערן. וסב ליובל, ניר, אפיק, שי, לירון, ורואי. איש כדורגל מאז ומעולם וספורטאי למופת, ומתגעגע לכדורגל כי : "כדורגל זה "חיידק" מדהים שקשה בלעדיו. אלו היו שנים יפות שמשאירות טעם טוב".

והוא מרחיב: "הגעגוע הוא לימים בו הייתי חלק ממשפחת הכדורגל, להתרגשות הגדולה, לציפייה משבת לשבת, מאימון לאימון, עבדתי במפעלי נייר, משמרות וגם אחרי משמרת לילה לא החסרתי אימון, הכדורגל זרם בתוך הגוף ,פרט פיקנטי – שביום חתונתי לא ויתרתי ועוד הלכתי לאימון לפני החתונה.

אני מתגעגע במיוחד לשמחה שהכדורגל נתן לי, לשנים בהם זכיתי לשחק יחד עם חברי הילדות שגדלו איתי עוד מהמעברה, אי אפשר לשכוח את האחדות שהייתה סביב הכדורגל, זה היה מדהים, אלפים של אנשים היו מתרגשים ומעודדים, כשהיינו מפסידים כולם היו "מדוכאים", ושהיינו מנצחים כולם היו "באוויר" כל השבוע .ללא ספק אלו היו השנים היפות בחיי, ואי אפשר לשכוח אותם."

עמי שיחק כקשר עם המספר 3/5 לסירוגין על חולצתו ונהנה במיוחד לשחק עם חברי ילדותו שעשו איתו כברת דרך: "יעקב אזולאי ז"ל: שחקן מעולה, כישרון אדיר ומבקיע שערים ענק. לילו סרוסי שיבדל"א המצוין, וכל השאר – כולם היו מוכשרים וטובים!"

עמי מספר על זכרונות ממספר משחקים והוא ממשיך לספר בהתרגשות:

• חוויה ראשונה

משחק מול מכבי תל אביב – בנדורי, עמד בשער והבקעתי לו שער מחצי מגרש.

• חוויה שניה

משחק נגד מחנה יהודה שהם היו אז אחת הקבוצות המוכשרות בארץ עם האחים רצאבי וחבריהם. הבקעתי שער  מ – 40 מטר וניצחנו את מחנה יהודה במגרשה 2-1 (הפועל פתח תקווה הישן).

כשנשאל עמי איזה קבוצה הוא אוהד בארץ? בעולם?
קודם– הפועל גבעת אולגה! אין תחליף! ואח"כ: מכבי תל אביב, ליברפול, יונייטד, ואיפה שרואים כדורגל טוב.

מה דעתך על הכדורגל של אז ביחס להיום?
בעבר הכדורגל היה בנשמה! באנו בשביל לשחק, ליהנות, להתרגש, ולרגש את האוהדים שלנו, שיחקנו עבור המועדון, עבור העיר, עבור הסמל. היום משחקים בשביל הכסף, מרוויחים המון ולא נותנים בשום פרופורציה בתמורה על המגרש. אני נגד כל סכומי העתק המשולמים לשחקני ולדעתי הם לא  ראויים לכך! צר לי על כל האוהדים שעדיין, מבזבזים: כספם/זמנם/עצבים משאירים את משפחתם על מנת להגיע למגרשים ולא לראות כדורגל – בשבילם אני מקווה שיום אחד זה ישתנה, ונגיע לרמה שרואים באירופה.

מה אתה חושב על המצב העכשווי?
"בהתייחס לשכונה היקרה שלנו ולהפועל גבעת אולגה שלנו – היא חסרה לי וחסרה לכולנו! אני לא יודע איך כל פעם מחדש אנחנו מאמינים בגורמים העירוניים ובסופו של דבר נפגעים. אני לא רוצה להתייחס לעניין הפועל חדרה שהיא כרגע בליגת העל וכל הכבוד לה ולעירייה ולכל מי שתומך בה , אבל זה, שזה הגיע על חשבוננו ותוך כדי מחיקת הקבוצה שלנו – זה עוול בלתי נסלח, ואני מקווה שיום אחד מישהו יתקן אותו".

"הגורמים העירוניים לקחו החלטות הרסניות בשנים האחרונות כלפי שכונת גבעת אולגה במספר תחומים, וגם בכדורגל, מתוך כוונה ברורה וחד משמעית להתאחד תחת הפועל חדרה ולחסל את גבעת אולגה מבלי לגלות שום אמפטיה לתושבי השכונה. הם יושבים ומקבלים החלטות עבור ציבור שלם שלא מעוניין בהחלטות האלו ומה יצא להם מזה? רק מרמור וכאב שנמצא בקרב התושבים כבר שנים רבות וחוץ מזה שגם אין בזה שום החלטה מקצועית נכונה שקשורה בכדורגל.

בכל עיר נורמלית שיש בה 100,000 תושבים יש מקום למספר קבוצות. הרי כמה חניכים ממחלקת הנוער כבר יישחקו בקבוצה הבוגרת? ! אולי 2% , ולמה שלא תהיה עוד קבוצה עירונית מקומית שיוכלו לשחק בה?! ולמה שהם לא ישחקו כאן בבית והם צריכים ללכת לשחק בכל מיני קבוצות זרות לגמרי?! יש היגיון ? אין הגיון!

יש והייתה החלטה חד צדדית שמונעת מהרצון להרוס את אולגה לפני הכל. קודם כל להרוס את אולגה אח"כ לבנות את חדרה! בינתיים זה הצליח, ימים יגידו. אנחנו לא נסלח לעולם! לגורמים העירוניים ובמיוחד לעוד כמה בוגדים בני הדור הצעיר שיצאו מאיתנו ובגלל אינטרסים אישיים שלהם נתנו יד לכל הפשע הזה".

• עמי קורקוס

זוכרים אותך תמיד לטובה, בלם/מגן/קשר – חזק וקשוח -"לא פראייר, אף "שחקן לא עובר, "נותן את כולו – למען הקבוצה, למען המועדון, הן כשחקן והן כחבר הנהלה, מסוג האנשים שהיום כבר לא מוצאים, איש מדהים בעל לב ענק, איש צנוע ומקסים, מלח הארץ. מלח השכונה, איש גבעת אולגה בכל רמ"ח אבריו. מאחלים לך בריאות !! נחת ממשפחתך ואריכות ימים".