עמי נסריאצ'י – האיש ששם את הפועל גבעת אולגה על המפה

שש וחצי בבוקר ואני פוקח עין תורנית, מסתכל על החלון ממול בולבול יפה נוצות מביט בי במבט של רחמים כאומר, קום יא גבר, אני כבר שעה כבר מלקט מזון, יורד למטה, שם מחכה לי שוב החתול הפסיכופט שלי ואני בהחלטה של רגע יודע בדיוק מה יגרום למפלצת הזו להניח לי ואני פותח ברגע של נדיבות לא אופיינית קופסת טונה ומניח אותה ליד.

טיול של בוקר, הפעם מחליט לחתוך לכיוון הקניון החדש שנמצא ממש ליד, עובר את מפלצות הבטון וממשיך לכיוון יער חדרה בואך מכמורת, החולות היפים שעטפו את האזור הפכו לאפורים מעשן הטרקטורים האימתניים, השיחים המיוחדים נעלמו תחת עבודות האפר הבלתי נגמרות, אני מביט בעצב גדול במגרש הפועל אולגה הניבט ממש ממול והוא עומד מבויש ומושפל כאילו מחכה לגרדום המתקרב.

ואני נזכר באחת בימים אחרים, 1988 אני בחוף הים, טפיחה קטנה על הכתף שלי, ועמי נסריאצ'י מולי, בלי הכנה מוקדמת הוא יורה, תגיד רפי, היית רוצה להצטרף להנהלת הפועל אולגה, ואני אז מנהל הפנימיה בבית הספר עירון חדרה אפילו לא חושב פעמיים ומשיב בחיוב, מכאן אני עובר מסע מופלא כגזבר המועדון, כחבר הנהלה נחשפתי לאחד הדמויות הכי מרתקות בציבוריות האולגאית.

עמי נסריאצ'י, בן השכונה החל דרכו כתלמיד בבית הספר אור לטף, משם הוא ממשיך את לימודיו בבית הספר הימי מבואות ים, משתחרר מתחיל לעבוד בבנק לאומי, מהר מאוד מבינים בהנהלת הבנק שיש כאן פוטנציאל ענק והוא עושה מסלול מהיר והופך למנהל בנק לאומי בשכונה. מן מנהל בנק נערץ במיוחד.

הוא מתקדם וממשיך להיות מנהל בנק בחדרה ובזכרון יעקב, כך או כך הוא חוזר לאהבת נעוריו (היה שחקן פעיל) הוא מחליט לקחת את קבוצת נעוריו תחת חסותו והופך להיות יושב ראש הקבוצה.

טוב כאן מתחילה תקופת הזוהר של הקבוצה, עמי הופך את הקבוצה האולגאית לחבורת לוחמים מפוארת, הוא מכניס מקצועניות במועדון המדשדש, שהוא מגיע לקבוצה המדשדשת איפה שהוא בתחתית ליגה ב', עמי מוביל את הקבוצה לעליה היסטורית לליגה א' ולא היה חסר שהיה מוביל אותה גם לליגה הארצית.

הייתי יושב עם עמי בישיבות הנהלה והייתי כל כך מתפעל מהיכולת הפנומנאלית שלו להביא את הקבוצה לאיזון תקציבי, איזה יכולת ניהול! כולם ידעו, שחקנים וגם עובדי המשק, מילה של עמי זו מילה! אני לא מתבייש לומר שאני כמנהל פנימייה גנבתי מעמי כמה וכמה תכונות שאימצתי.

עמי הוא באמת דוגמא כל כך אולגאית של אדם שתרם מזמנו מכישרונו כדי לעשות טוב לתושבי השכונה, אחד כזה שהבין את חשיבות קיום קבוצה כדורגל ראויה לשכונה שהכדורגל היה לה כדת.

עמי יקירי, חשוב שתדע, אנחנו בשכונה לא שכחנו, אנחנו בשכונה זוכרים! וכל כך מעריכים! כל כך אוהבים! חבל חבל שלא קם עוד עמי אחד שהיה ממשיך את המפעל המדהים הזה שהקמת, עמי הוא הכי אולגאי בעולם,! ואנחנו בשכונה הכי גאים בו!".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"