פלוני אלמוני מגבעת אולגה ששילם חוב של שכונה שלימה ונעלם
אני חושב שזה היה משהו בכיוון של 1999 או מוקדם יותר, איש נשוא פנים, גבוה במיוחד צועד בבטחה לתוך מכולת שכונתית.
כניסתו מעבירה איזה סוג של התרגשות, יש משהו באיש הזה, משהו כריזמטי שמסביר טוב מאלף מילים שנכנס לשכונה איש אחר, שקט במכולת, והאיש לא מכביר מילים, שואל בעדינות אבל בתקיפות מוזרה, מי כאן הבעלים?
האיש שכולנו מכירים מרים יד, כאילו מודה באשמה, והאיש אומר, לוחש, תביא לי בבקשה את ספר החובות של המכולת.
בעל המכולת המושפע מהמנהיגות והנוכחות החזקה אפילו לא מתווכח, הוא מוציא יומן עב כרס מתחת לשולחן, האיש מוציא מחשבון מהכיס הפנימי, כולו מרוכז, ושקט במכולת.
דקות חולפות, אף תנועה מיותרת של מי מהנמצאים, הוא מרים ראש, שולף פנקס צ'קים מהודר במיוחד, רושם צ'ק מבהיל, והפעם מרים קול
חשוב לו שכל באי המכולת ישמעו ויפנימו, ואולי גם יעבירו הלאה, "החובות של המכולת הזו שולמה במלואה! אין חוב ולו של שקל אחד לאף אחד מהלקוחות" הוא אומר בקול רם!
בעל המכולת מביט בתדהמה בצ'ק המפואר, מהנהן שוב ושוב כאילו ראה חוצן ומאשר את דבריו!
ככה עובר האיש המוזר והטוב הזה בין כל המכולות כמעט בשכונה, משלם את החובות של כולם, מסרב בתוקף לחשוף את שמו! ונעלם כאילו היה הדבר אגדת עם!
ואני ככה חושב על האיש המופלא הזה, זה שמדבר כל כך מעט ועושה כל כך הרבה, בלי קשקושים, בלי יחצנים, ככה סתם, איש טוב, צדיק נסתר שהפך לאגדה בשכונה לא קלה!"
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"