אבי דוד מגבעת אולגה – ווינר אולגאי שהגשים חזון בניגוד לכל הסיכויים

רק השבוע הבנתי את גודל השבר הזה שקרה בשכונה, הוצאת סניף הדואר, סגירת שני הבנקים, ותוסיפו לזה את החיסול הממוקד שעשו לקבוצת הכדורגל האהובה שלנו והרי לכם רישעות נהדרת.

מן החלטות שיש בהן. אמירה של זלזול הרשויות באנשים החלשים בחברה הישראלית בכלל ובקשישי השכונה בפרט, ועכשיו הבחירות בפתח, זה הזמן של תושבי השכונה לומר בצורה שאינה משתמעת לשני דברים, שאנו תושבי השכונה נבחר רק במועמד שיבטיח לטפל בסוגיה המבישה הזו

כך או כך אני רוצה לספר לכם על דמות מלאה כוח של עשיה, אבי דוד איש השכונה, אני חושב שאבי היה בגיל 12 לערך, והוא מתלווה לאביו עם הסוס והעגלה לשוק הסיטונאי בחדרה, בדרכם חזרה לשכונה חולפת על פניהם משאית והיא עמוסת אבטיחים ירוקים שמנצנצים בשמש הישראלית, ומשהו קורה בלב הילד הקטן!

משהו בירוק ירוק הזה נכנס לו ללב, מטריף את נפשו הצעירה והוא פונה לאב, "תקנה לי משאית אבטיחים הוא אומר לאב המופתע, אני רוצה משאית אבטיחים, והאב ההמום מגלה גדלות נפש בלתי רגילה, במקום לנפנף את הילד הטורדני והחוצפן הוא האב הגדול הזה קונה לילד הקטן כל כך משאית אבטיחים פלוס סוס ועגלה משלו.  משהו שהוא ממש לא מובן מאליו.

מכאן בעצם מתחיל סיפור האהבה החד פעמי הזה בן האבטיח לילד החולם מהשכונה, ההתחלה קשה, הניסיון של הילד הקטן לחדור לשוק האבטיחים לא עובר חלק, הוא מגייס את שני האחים הקטנים, והם השלושה משוטטים ברחובות השכונה, מתעלמים מהשמש הקופחת והם ממוקדי מטרה, לסיים את ערמת האבטיחים וממש מעל מביט האב החכם הזה על ילדיו כשהם עושים מעשה גברים ומפלסים את חייהם ממש בעצמם לעולם העבודה של המבוגרים

כך או כך אבי מצליח לעבור שנתיים ראשונות, והוא כבר גבר קטן המנהל עסק לכל דבר ועניין, ועכשיו תחשבו על ילד קטן המגיע ממש בעצמו לשוק הסיטונאי בתל אביב, והילד האולגאי הזה עושה בית ספר לאבטיחים למנוסים ממנו, מצליח להביא סחורה משובחת במיוחד שעושה אותו למותג אזורי לאיכות אבטיחים ייחודיים

הילד משתחרר ובדרך לא דרך רוכש חנות בשוק חדרה, עובר דרך חתחתים לא פשוטה, מתגבר על ניסיונות מעילה בחנות, שורד ימים לא פשוטים, צולח אותם וממריא למחוזות ההצלחה

אבי פותח בכניסה לשכונה חנות ירקות שהופכת מהר מאוד להיות מרכז אהוב במיוחד, אבל בעירייה זוממים משהו אחר לגמרי, וככה ביום לא בהיר בכלל מגיעים דחפורים ומרסקים את חלום חייו של הילד הקטן מהשכונה

הם הדחפורים לא הורסים את מרכזי הקניות האימתניים שבנו הקיבוצים מסביב ללא סמכות וללא רישיונות, הם אנשי הרוע מעדיפים לבוא לעסק הזה של הילד מהשכונה, שם העלובים מראים את כוחם.

אבל האנשים האלה לא הבינו איזה כוחות ספג הילד הזה מאביו ומסמטאות השכונה, איזה עוצמות ערכיות של לחימה בלתי מתפשרת ועקבית טמונים בנפש של הילד מהשכונה, והוא אבי מנער מעליו את אבק ההרס, מעביר את העסק ממש ליד ומוכיח שהאהבה הזו למקצוע שבחר לעצמו, הכוחות האלה שספג מהאבא הזה גדולים יותר מדחפור כזה או אחר.

השמועות על הילד הזה שהפך להיות מומחה ארצי לאיכות האבטיחים הגיעו עד למרחוק, ובקלות יכולת לראות איך ירקנים גדולי שפם מבקשים מהילד הקטן שיעשה טובה ויבדוק את משאית האבטיחים עבורם.

אבי עבורי הוא דוגמא נהדרת ליכולת האנושית לנצח את הקושי, לנצח את האופי, והיום כשהוא נמצא בשיא פריחתו המקצועית הוא אבי לא שוכח את הימים הקשים, לא שוכח את המצוקה שממנה בא, ואבי ככה בשקט, בלי רעש מיותר תורם בסתר לאנשים שזקוקים לו.

לא לחינם אבי הופך להיות אחד האנשים הכי אהובים בשכונה, את תושבי השכונה מאוד קשה לתמרן, הם יודעים הכי טוב לזהות אדם של אמת, ואבי הוא באמת סוג של אמת צרופה, כזה שפילס דרך בכוח אישיותו, בכוח האמונה שלו בעצמו, ובכוח אמונת אביו בו.

• ואנחנו בשכונה הכי גאים
• רפי אוליאל / "סיפורים מהגבעה"