בכור כחול העיניים! מגבעת אולגה

אתה יודע אומרת אישתי, תמיד לקראת יום הולדתך אתה הופך להיות בלתי נסבל! אתה מתכנס בתוך עצמך! מקשיב לשירים של פעם כמו איזה נערה מאוהבת, ואני מביט בה חצי נעלב, לך לך לים של השכונה שלך, לך לשם אולי בים יחזרו לך החיים, טוב, אמרה אמרה ואני ילד טוב, עושה מה שמבקשים ממני (במיוחד אם זה מתאים לי מאוד) ..

ואני יושב לי על סלע מוכר והוא הסלע הטוב הזה מכיר אותי המון שנים, הסלע לעולם לא שפט אותי, אני מגיע והוא משרה עלי שלווה של עשירים, אני מביט על האופק, בחוף שני ילדים צרובי שמש יפים יפים צוחקים צחוק של ילדים חסרי כל דאגה, ובאחת אני חוזר לאחור, אל ימים של ילדות, יום שבת והבית כמרקחה.

הולכים לים, אימי שתחיה עומלת על הכנת הסנדוויצ'ים, ערמות ערמות של כריכים כאילו אנחנו נוסעים לשבוע לסיני. בים היינו יושבים ומקבלים את הכריך הטוב הזה ביחד עם עגבנייה אחת גדולה גדולה, היית חותך את העגבנייה והיא הייתה אדומה כל כך, מתוקה מתוקה, עסיסית, ועליה אימי הייתה זורקת ערמה של מלח שהיה מיד מתמוסס בתוך המיץ כמו פלא אימהי ואנחנו היינו מכניסים פה מלא לתוך העגבנייה בתוספת ביס נכון מהכריך החריף והרי לכם שלמות של רגע, ובלי בכלל שהתכוונתי נזכרתי בבכור גואטה.

תראו רבותי, בכור כחול העיניים (כך קראנו לו) היה סוג של מותג אולגאי מיוחד מיוחד, האיש היפה הזה שתמיד הזכיר לנו הילדים את אחד משחקני הקולנוע שעליהם גדלנו. בכור היה כל כך דומיננטי בשכונה, אני זוכר אותנו הילדים מחכים שבכור יגיע לשחק סנוקר ואנחנו היינו מהופנטים מהיכולת הפנומנאלית של בכור כי האיש היה סוג של קוסם שמדבר עם המקל בואך הכדור, אבל מה שהכי תפס לנו את העיניים זה קור הרוח שלו, באיזה קלאס הוא היה משחק! איזה אדישות מהפנטת!

אני בכלל חושב שהכדור היה נכנס לחור רק בגלל העיניים המיוחדות כל כך, המיוחדות של בכור לא תמה בכישרון משחק הסנוקר שלו, בכור היה שחקן מטקות מהמשובחים שבארץ, (ביחד עם תורג'מן האגדי כשלעצמו) ועשרות אנשים היו מגיעים במיוחד רק כדי לחזות בפלא האולגאי הזה צרוב השמש שהיה מכה בכדור כאילו נולדו ביחד הם.

צריך להבין, בכור היה איש אחר בנוף האולגאי, האיש ברוך הכישרונות הזה היה אומן בנשמתו, הוא פותח נגריה ומסרב בתוקף לעשות עבודות רגילות, הוא הופך את הנגרייה לסדנת אומנות של איש אחד, הוא מקבל עבודות מיוחדות ומתענג על היכולת לבצע עבודות שמשאירות את הלקוחות פעורי פה.

בכור כחול העיניים היה איש של אנשים, אחד שהיה אהוב בצורה קיצונית, איש ספר שחקר כל דבר עד תומו, ידוע היה בשכונה שיש בעיות מיוחדות פונים לבכור, הוא כבר יעשה שלום בין כל הניצים.

בכור היה כל כך אולגאי, כל כך מיוחד, העיניים הכחולות האלה שהאירו שכונה שלמה, ומותו הפתאומי והכל כל מיותר הותיר שכונה שלמה בצער עמוק ואני אישית אף פעם לא הבנתי איך אפשר למות שיש לך עיניים כל כך כחולות.

בכור היפה הלך לעולם אחר, שם מעבר לנהר הגדול מחכים לו מלאכים שרבים ביניהם מי ילטף את ראשו היפה ראשון. בכור הטוב, אולגאי גאה, איש מיוחד מיוחד שנתן לנו הילדים הרבה סיבות לחייך בימים שהיה הכי קשה. תודה לך בכור יקירי".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"