בוכריס – הגזלן על הלב הענק מגבעת אולגה
אמר איש חכם אחד, בסוף הטוב מנצח, אני חושב שזה היה משהו שהוביל את הרציונל של אנשי השכונה, איך שהוא ידעת שהכל יהיה בסדר, ידעת שאם תלך לפי הערכים שעליהם חונכת, אתה תהייה בסדר, ואני הולך אחורה בזמן, חושב על חברי ילדותי, אני כל כך גאה בהם, כולם ללא יוצא מן הכלל עברו תהליך, והפנימו את הדבר הפשוט, אנחנו לא פחות טובים מאף אחד אחר.
כבר בצבא הם הגיעו למקומות הכי נחשבים, חלקם הלא קטן הלך לקצונה, אנשים שלא הביטו לאחור בזעם, אלא הסתכלו לעתיד בתקווה ובסקרנות, שהרי ביננו, מי יכול עלינו בוגרי השכונה, וגם אם תסתכלו היטב על כל הדמויות שעליהם כתבתי, אתם תראו שכל הדמויות הם אנשים שפחות או יותר המציאו את עצמם מחדש.
ואין אולי דוגמא יותר מובהקת ליצירה, למחשבה אחרת, והכי מתאים לפרופיל הזה הוא "בוכריס", בוכריס היה הגזלן האולטימטיבי, האיש הזה ראה כי הפרנסה קשה, עשה חושבים, קנה טנדר והפך אותו לקנטינה נוסעת, הוא עשה מעשה בימים שהעניין הזה בכלל לא היה קיים, בוכריס הבין את הפוטנציאל הטמון ביוזמתו והוא מתחיל לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה.
הוא ממקד את המכירה לחיילים, בתחילה הוא מגיע למטווחים שמצויים בפאתי השכונה, ומהר מאוד הוא מגיע לכל פינה שחיילים זקוקים לו, בוכריס באישיותו המיוחדת קונה את לב המפקדים בשטח שעושים מעשה כמעט אסור, והופכים אותו למין שקמיסט לגיטימי שנוכחותו במקום היא טבעית.
כבר סיפרתי פעם איך ראיתי אותו בראש הר, האמצע הלילה, במקום שנגמשים לא יכולים להיכנס, עומד כאילו הוא נמצא בחנייה של הסינמה סיטי. איך הוא הגיע לשם, לבוכריס היו הפתרונים, אבל באמת מעבר להיותו של בוכריס הגזלן" הלאומי, הוא בוכריס היה בן אדם.
בצבא ידעו שלא יהיה מצב שחייל לא יקבל שתייה או כריך רק מפני שלא היה לא כסף, בוכריס היה מוודא שאותו חייל יקבל את כל מה שרק רצה (כסף לא היה השיקול בכלל, מניסיון) אולי בגלל זה הוא היה כל כך אהוב.
בוכריס הוכיח שהוא בנוי מחומר אחר! חומר של אנשים מלאי חמלה, בן אולגה שהוכיח שאפשר להרוויח כסף, וגם להיות בן אדם ראוי, בוכריס בעבודתו כגזלן" ייצג את השכונה בכבוד, הוא בוכריס ייזכר בשכונה כאיש מיוחד, אחד כזה שעשה כבוד, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"