צ'יקו גיבש – הקפטן המוכשר של גבעת אולגה הלך לעולמו והשאיר את השכונה יתומה ואבלה עד היום

צ'יקו גיבש – הקפטן המוכשר של גבעת אולגה הלך לעולמו והשאיר את השכונה יתומה ואבלה עד היום

הרעיון להיות מחובר לעצמך, כתבה לי מישהי שאני לא מכיר. ניסיתי להבין את כוונתה, אם הרעיון לא לברוח ממי שאתה אז אנחנו מסכימים, אבל באמת נראה לי שיותר מידי פעמים משתמשים במשפט החבוט הזה.

בתפיסה שלי אדם צריך להיות מחובר לשורשים שלו, זה באמת לא אומר שאתה צריך לוותר על עתידך, בדיוק הפוך, קח את מי שאתה, את ריחות והצבעים של הילדות שלך ותצבע אותם בכל צבע שתבחר.

הריחות האלה, הקולות של פעם הם מלאים בכוחות שאתה בכלל לא מכיר, הם ילוו אותך, בימים קשים הם יושיטו לך יד ויעזרו לך לעבור עוד גל ענק במיוחד, אבל באמת שאתה חושב על ימים של פעם, על קושי, על עצבות קשה במיוחד, אתה חוזר ליום הארור שבו התפשטה הידיעה בשכונה על מותו של ציקו" גיבש ואפילו כעת קשה לי להמשיך ולכתוב.

צ'יקו. הילד היפה, החזק כעץ עד – החל את דרכו בקבוצת הפועל אולגה כשחקן התקפה לא רע בכלל. מאמן שהגיע ואיני זוכר את שמו החליט שהפוטנציאל האמיתי של צ'יקו הוא בתפקיד הבלם האחורי, והוא המאמן החכם הזה קלע בול!  צ'יקו בתפקידו זה הפך מהר מאוד לדמות הכי משמעותית במשחק.

מבנה גופו החסון, המנטליות המיוחדת שלו הפכו אותו כמעט מיידית למנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. למרות גילו הצעיר הוא הוכיח שהוא צ'יקו בנוי מחומר של מנהיגים, והקהל, והשכונה בכלל – אהבה והעריצה אותו כאילו היה סוג של אליל. אוהדי ספורט יודעים לזהות מסירות אבסולוטית. אותם קשה לרמות

ויום לא בהיר בכלל התפשטה הידיעה המזוויעה שצ'יקו חולה, המילה חולה וצ'יקו לא התחברו ביחד, האיש היקר הזה היה יכול בקלות לככב בכל תשדיר של בריאות מוחלטת, אבל האמת הייתה מרה כלענה. מהר מאוד הדרדר מצבו והוא צ'יקו אהוב ליבנו החזיר את נשמתו הטהורה לבורא.

ההלם שאחז בשכונה היה בלתי נתפס, זה כבר חצה את המגדר של אוהדי ספורט וכאלה, שכונה שלמה בכתה!!! שכונה שלמה סירבה לקבל את הגזרה הבלתי נתפסת. בית העלמין הישן היה קטן מלהכיל את אלפי האנשים שהגיעו לנחם, ועין אחד לא נשארה יבשה.

חלפו עשרות שנים, צ'יקו היה יכול להיות היום סבא גאה לנכדים מקסימים, ואנחנו ביום מותו הפכנו גם אנחנו לקצת יתומים.

צ'יקו האהוב היה נים מנימי בשרה של השכונה, מותו האכזרי כל כך, היה יותר מידי להרבה אנשים שראו בו משהו אחר, צ'יקו היקר, גם אם חלפו עשרות בשנים, אנחנו עדין זוכרים! אנחנו בשכונה לא שכחנו, ואתה בליבנו עמוק עמוק בלב, יהי זכרו ברוך! ".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"