דני ישעיהו – נהג המונית של גבעת אולגה

ושוב אתה מביט על לוחות המודעות הארורות ועוד שם מופיע, והם אלה עמודי התווך שלנו הולכים ונמוגים לנו כמו כוכבים קטנים נופלים מהשמים ניתזים על המים הקרים ונעלמים לתוך האין כלום.

ואני מסתכל על האנשים היקרים האלה ומבין הכי שצריך לנצור אותם, להזכיר אותם, שילדנו יזכרו אותם, יבינו שהם אלה, הם מלח הארץ, הם אלה שגידלו ילדים שהיה הכי קשה, והם הענקים האלה אף פעם לא ויתרו, גידלו ילדים בתנאים לא תנאים וביננו עשו עבודה בכלל לא רעה, ואני חושב על דני ישעיהו. חושב וליבי נחמץ באמת.

מן איש כזה שתמיד היה שם אבל אף פעם כמעט לא שמעת עליו, סוג של אדם שעבד בלי לעשות קולות של חשוב, אחד שהבין שתפקידו להיות אבא, ובעל, ושאתה מחטט קצת על חייו אתה מבין איזה איכות של אדם גר בשכנות לנו.

לוחם נועז שנפצע במלחמות ישראל, (רק כך הבנתי למה האיש היקר הזה משך רגל כל חייו) לחם ולא עשה עניין, ראה בשירות שלו למדינה זכות גדולה, זה באמת כל כך מביך לחשוב שאנחנו לא הערכנו את ההורים שלנו באמת, תמיד הלכנו לחפש סיפורי גבורה אצל השכנים שלנו (בקיבוצים או בערים הגדולות בזמן שהגיבורים האמיתיים היו ממש מתחת לעיניים שלנו)

דני מתחיל לעבוד כנהג מונית ומוכיח מהי מסירות אמיתית לעבודתו, הוא עובד כמעט עד יומו האחרון והופך להיות כל כך נערץ על ידי הנוסעים שלו, המקצועיות שלו, ץ האדיבות שבה קיבל את נוסעיו הפכו לשם דבר, תוסיפו לזה חוש הומור מיוחד והרי לכם נהג מונית מושלם.

אבל הדבר שהכי תפס אותי בשיחות המקדימות היה המשפט שחזר על עצמו, צניעותו הרבה והקיצונית, איש ירא שמיים שראה את עצמו קודם כל כאדם, אי אפשר שלא להזכיר את הזוגיות המיוחדת של דני עם רעייתו האהובה, בחשבון פשוט הזוג המיוחד הזה היה כמעט שישים שנה ביחד, תענוג אמיתי.

דני בשבילי הוא האבא והבעל האולטימטיבי, איש של אמת שחי חיים מלאים בערכים של הצנע לכת, של כיבוד הזולת, של עבודה בלי קיצורי דרך. דני הוא מבוני בארץ הזו, דני הוא ארץ ישראל היפה והטובה.

ואם להשתמש בביטוי ששגור על ידי בנו זוהר, אנחנו אח יקר בהחלט נפגש מעבר לנהר הגדול, שלום של דני היקר, ולי לפחות אין ספק שממש עכשיו מובל דני שלנו עי' מלאכי שרת ישירות לגן עדן ששם מקומו הטיבעי, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"