"דווידו" – האיש והאגדה מגבעת אולגה
"נשבע לכם שאני לא זוכר את עצמי מתרגש כך מסיפור שאני עומד לכתוב! ואני מביט על התמונה הזו של דווידו (באדיבותו של אשר טוויל הנהדר). התמונה הזו של דווידו מסמלת עבורי את כל ההוויה האולגאית.
"תראו רבותי, לכתוב על דוויידו זו משימה לא פשוטה כלל ועיקר, מדובר באייקון אולגאי משובח שהצליח בחושים הנפלאים שלו להטריף שכונה שלמה.
דווידו הוא ללא שום ספק הדמות הכי צבעונית שגדלה בשכונה המיוחדת שלנו, מן עוף צבעוני, פרח בר מוזר, מלא בצבעים של אדום צהוב וכחול של הים, ומסביבו התקבצו ובאו קבוצת מעריצים שרק הם במוחם הקודח היו בטוחים שיש להם עסק עם אדם מעורער בנפשו, אבל לאותם אנשים אני
אומר ואולי קובע, יותר ממה שאתם השתמשתם בדוויידו – דוויידו השתמש בכם!
כל אותם אנשים לא הבינו שהיה להם עסק עם גאון חברתי ששיחק את המשחק של כולכם ביחד, וגרם לכם כולכם להיות מגשים החלומות של דוויידו!
דרך ההתנהלות של הג'מעה דוויידו הצליח להביא את כולם לעשות בדיוק את הדברים שעליהם חלם שהיה ילד! הסצנה האולטימטיבית שדוויידו היה הכוכב המרכזי שלה היה ללא ספק הריצה שלו לראשות העיר!
מן הברקה של אברמיקו ז"ל שהפכה במהרה להיות הסיפור הכי גדול בהיסטוריה של השכונה, הם הג'מעה של אז, הכניסו לדוידו את ההכרה שהוא יכול להיבחר לראשות העיר, מה שהתחיל כבדיחה פנימית תפס תאוצה כמעט מבהילה
שלטי חוצות נתלו, פליירים, חולקו ועליהם תמונת דוויידו, אבל באמת גולת הכותרת של האירוע ההזוי הזה היה כנסי הבחירות במרכז השכונה, וככה בערבים היה מגיע דווידו עם ה"אימפלה" המפוארת והישנה שלו למרכז, מאחוריו המוני אולגאים מריעים ומעריצים שואגים את שמו בקול ניחר.
אחר כך היה עולה דווידו על גג הקולנוע ונושא נאומים חוצבי להבות על התוכניות שלו כראש עיר עתידי, ובימים טובים יותר היה מגיע דוויידו עם הסוס והכרכרה הצבעונית שלו על הכרכרה היו כרזות ענק המכריזות עליו כראש העיר החדש! ומי שהיה מגיע לשכונה באותן ימים היה בטוח ללא שום ספק שהוא הגיע לאיזה עיירה בנאפולי וכל מה שקורה כאן זה לא פחות מאיזה סצנה של סרט של פיליני!
הבדיחה הזו הלכה כנראה קצת רחוק מידי ובכירי העירייה נכנסו ללחץ שמא באמת דווידו יבחר להיות ראש העיר החדש! ובהוראת אברמיקו המרוץ לצמרת של דוויידו הופסק וזה כל כך חבל!
אגב לי בכלל אין ספק שדוויידו יכול היה להיות ראש עיר הרבה יותר טוב מהאנשים שניהלו את העיר אז, הרי ממילא הם בכלל לא ידעו שהשכונה במערב העיר קיימת!!!
אגב רק מעטים יודעים איזה איש מדהים היה דווידו! זה האיש שעבר דברים שהיו בקלות יכולים לשבור כל אדם, אבל דווידו הצליח לקום מן העפר ולשקם את עצמו ואולי נכון יותר לומר להמציא את עצמו מחדש! את דווידו לא יכולת לשמוע מטנף את הפה, לדווידו באופן בכלל לא מפתיע היתה עברית משובחת! – וכך גם התנהג כאדם!
השפם של דוויידו היה הסמל המסחרי שלו, מן שפם שאותו טיפח באהבה גדולה, פעם אפילו שאלתי אותו על השפם המטופח הזה, והוא מביט בי בעיניו הצוחקות תמיד, בואייה" הוא אמר, השפם הזה – זה אני! הוא מסמל עבורי את היותי מהגר מארץ רחוקה! איזו תשובה אופיינית לאיש כל כך לא שיגרתי!
דוויידו הטוב היה עבורנו הילדים קרן אור של שמחה בימים של חוסר וצנע! דוויידו נתן לנו הילדים את ההשראה הזו לחלום! ותגידו לי אתם! תגידו לי בכנות! לא הייתם רוצים להיות דווידו אפילו ליום אחד ? להגשים חלומות נסתרים ולהגשים אותם! להפליג לאוקיינוסים אדירים! להילחם בדרקונים יורקי אש! לכבוש את נסיכת החלומות שלכם!
כל זאת עשה דווידו האלמותי! חי את חייו כאילו אין מחר! אהב וכאב את מכאובי השכונה כולה והביא שמחה לדור שלם! דווידו אהובי הלך כבר מזמן מזמן! אבל רוחו נמצאת כאן בין סמטאות השכונה ומציירת את דרכנו אל ליבו הגדול הגדול של דוויידו שלנו!
- יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"