"ימים של תום" בגבעת אולגה אהובתי
אתמול ממש שרק הלילה ירד עשיתי סיבוב של סתם ברחובות האלה שאני מכיר מפעם, רחוב שבטי ישראל הכי אולגה ד', ואני זוכר את כולם, את אלה שהלכו וכן גם את אלה שנותרו, מנסים לראות את הקצה הטוב בימים לא פשוטים!
את המכולת של "מגילה", וריח הנקניק החתוך המוכנס לפרוסת לחם שחור מרוח בחריף חמוץ מתוק, מן טעם כזה שנעלם מעורבב עם ריח חמוצים ושיפקה של פעם כאילו עשו את הטעמים האולגאים האלה במיוחד בשבילנו
ממש מעל בסיס המטווחים שאין חייל בצבא של אז שלא חלף על פניו, ואנחנו משוטטים בין החיילים, בידנו חבילות "חלקומים" ומיני מתיקה נוספים הופכים לגזלנים" לרגע, ( כילד אף פעם לא הבנתי את משמעות המילה)
משם אני עושה דרכי אל רחוב "מבצע עזרא " האלמותי, חותך דרך המכולת של " מרים וצבי", מן מכולת הנושקת לבית הספר עמישב שהפך שלא ברצונו לשם כל כך סתמי בעיניי "גבעול", למה גבעול? מה שייך? מה רע היה בשם הנהדר "עמישב"
טיפה מעל שכונת "אלי כהן", המתפוררת, מן בניינים שתמיד מכניסים אותי לכוננות ספיגה כאילו עומדים להתמוטט כל רגע, וממש מאחור מגרשי החמרה" שראו ימים יפים יותר, וכך אני ממשיך את דרכי ברחוב המוביל לבית הספר שילה" בואך המרכז המסחרי
רואה איך המכולת של "אהרון" הנפלא הופך לחנות "טמבור", ובית הקפה הקטן של "שלום", מכוסה בעשן של קבב מתוצרת ,יגאל קבב" , וממש ממערב חוף הים הכחול של השכונה מציץ מכל פינה, כאילו מזכיר למי שרק שכח כמה הוא עדיין קיים
ואולגה ג' ממש ליד וגם לה מרכז מסחרי משלה, "טייב החייט" הטוב והיפה נעלם כאילו לא היה, וממש ליד הבית הקטן בקומה השנייה של סבתי האהובה" אמא מרים" זו שעשתה לנו את החיים לנפלאים בימים של חוסר נורא
ורחוב אחד נוסף לוקח אותנו אל רחוב "העיר העתיקה" שם גר "דווידו" הגדול והעגלה האלמותית שלו מן איש שבעיניי היה אחד האנשים שלימד אותנו דבר או שניים על אופטימיות מוחלטת, "דווידו בעיניי היה אחד האנשים הכי מצחיקים ביקום כולו
כמה בתים ליד יכולת למצוא את רוז אבולעפיה החד פעמית, אישה יוצאת דופן, אומן שידע למצוא דרך לעשות את החיים מקושטים באהבת אדם ככה סתם, ועוד רחוב או שניים ראית את הבית של משפחת "אסרף" זו שגדלה בתוך רשת דייגים אחת גדולה
וכך יכולתי להסתובב בין הרחובות ולספר סיפור של אמת על כל משפחה, על כל סמטה שאותה אני הכי מכיר, גבעת אולגה אהובתי! כל כך מיוחדת וטובה!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"