דוקטור דן – הרופא האגדי של גבעת אולגה

אני חושב שהיתי איזה שנה וקצת חייל, טירון צנחנים גאה, אחד כזה שמרגיש שהעולם מונח לפניו, אדיאליסט לא קטן, ואני בכלל לא חשבתי שיש איזה בעיה עם היותי בן השכונה, לוקח עוד לגימה מהקפה של הבוקר, נושם את האוויר הקריר שבושש כל כך להגיע, ורואה איך עץ הלימון שלי מניב כמות ענקית של פרי, ואני כל כך גאה.

כך או כך, אנחנו נמצאים באיזה כנס חטיבתי, מין דבר כזה שכולם חייבים לשאת נאומים חשובים, והיא הפקידה הפלוגתית של פלוגה א" ניגשת אל ואומרת בפשטות מבהילה כמעט, שתגיע הביתה תתקשר אלי, טוב מכאן התחיל סיפור אהבה של קיץ, היא בת אחד הישובים הכי נחשבים באזור, הייתה באה לאסוף אותי עם הרכב שאבא קנה.

ערב לא בהיר בכלל ואנחנו יושבים בחצר הנחשבת של הבית שלה, וכך סתם האבא החביב אומר, רפול, בוא נצא החוצה, נעשה שיחת גברים, ושם בחוץ בלי דברי פתיחה מיותרים הוא יורה ישר לתוך הלב עמוק, תקשיב הוא אומר, אתה מגבעת אולגה? ואני מהנהן בתמימות, תקשיב בחור, ואני עדין זוכר את ריח השום החזק שנדף מפיו, תקשיב הוא אומר אתה והילדה שלי לא יכולים להמשיך להיות ביחד!!!

לא הבנתי אני אומר ופי פתוח לרווחה בתדהמה, תקשיב הוא אומר, עזוב, אתם באים מרקע שונה, ועוד כמה מילים לא חשובות, ואני שואל אם יעל יודעת על השיחה הזאת, הוא ממלמל משהו לא ברור, מציע לי טרמפ הביתה, ואני מפסיק להקשיב לו וחותך הביתה בטרמפים.

נזכרתי בסיפור הזה דווקא עכשיו, ונזכרתי באנשים אחרים, ובראשי עלה דוקא דוקטור" דן, תראו בשכונה היו שני רופאים נחשבים, דוקטור בלסברג", רופא סטנדרטי, אחד כזה שעושה עבודתו ברגיל, והיה את דוקטור דן! דוקטור דן היה סוג של מתנה שקיבלה השכונה, הוא היה רחוק מלהיות רופא שכונתי רגיל, למרבה הפלא הוא היה רופא משובח, אחד כזה שנחשב איש מקצוע מהדרגה הראשונה, אבל עזבו רופא, דוקטור דן היה פיגורה.

הוא לקח את היותו רופא עוד כמה צעדים קדימה, הטיפול שלו בחולים שלו חרגו מטיפול רגיל, הוא התעניין בפציינט, שאל לשלומו ורצה לדעת הרבה מעבר תוך כוונה לעזור בדרכים אחרות גם, אני זוכר שכילד הייתי כל כך גאה לומר, אני מטופל אצל דוקטור דן" הייתה בזה מין גאווה.

דוקטור דן יכול היה להיות רופא בכיר בכל מקום שרק היה רוצה, ואני לדעתי הוא בכלל בא לקצת זמן, התאהב באנשים והחליט להישאר, ואנחנו הכי זכינו, דוקטור דן הוא אולגאי!!!! רופא ואיש השכונה הכי גאה שאפשר, אנחנו זוכרים אותו באהבה גדולה, יהי זיכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"