ג'וקי – גורו העתידות של גבעת אולגה
זה כבר יותר משבוע ימים שאני לא ראיתי את הכחול של הים, והימים הופכים קצרים וקרירים יותר, כך או כך אני מבין שלא נותרו ימים רבים לבילוי האולטימטיבי, מקבל החלטה, קם בחמש וחצי ועושה דרכי לים של השכונה, האויר בחוץ קריר ואני לוקח שלוק של חמצן נקי ישר לריאות, חוף הים מציץ לי ברקע והים צלול כמו נחל בצפון, דגיגים קטנים קופצים ממעל תופסים גלים על אדווה מזדמנת, שעה אחת אחרי ואני עושה דרכי הביתה דרך החמישים בואך אולגה ד', בית ספר "עמישב", והחנות של צבי", מציץ מהפינה ממול, כמה סנדוויצ'ים אכלנו בחנות המיוחדת הזאת!!!
הפסקת עשר ואנחנו רצים לצבי, והוא חותך שתי פרוסות גסות למראי פותח קופסא אימתנית של חריף ומורח, מי בכלל חשב שצריך להוסיף לעניין משהו נוסף? ואני עומד מול בית הספר, מתעלם במפגיע מזכרונות פחות נעימים, וממש ליד עומד חדר האוכל, ואני חוזר לריחות המטריפים של מרק הגריסים של ימי שלישי.
את האוכל הטעים הזה הכינה בלב אוהב האמא של יהודה סאסי חברי הטוב אינס וקציצות הדגים השחומות שלה היו כפיסות דבש בפינו, לרבים מאיתנו ארוחת הצהרים הטעימה הזאת הייתה הארוחה החמה היחידה שאכלנו באותו יום (שאימי לא תרצח אותי, אצלי בבית היו מאה סירים חמים יום יום) אני באמת לא יודע אם עדין קיים חדר האוכל, אני מאוד מקווה שהמוסד החשוב הזה עדין מזין את ילדי בית הספר, ואני חותך לכיוון רחוב עולי סין, (היום רחוב דוקטור דן) ונזכר דווקא בג'וקי".
תראו, יש אנשים בשכונה שברצונך או לא הם הפכו עם השנים לתופעת טבע בלתי מוסברת, האיש הקטן, גדול הזה הבין כנראה מהר מאוד שהוא חייב למצוא לעצמו יכולת לפרנס את עצמו והוא הפעיל את חוכמת הרחוב האולגאית שלו, והפך למין גורו".
תראו חברים אני באמת לא יודע מה היו היכולות המגיות שלו, אני לא יכול לקבוע אם הוא היה שרלטן או לא, אבל במבחן התוצאה הוא היה איש מבוקש, לא היה פעם שראיתי אותו והוא לא היה מוקף באיזה שתים שלוש נשים( מעניין למה רק נשים) שמסתכלות עליו בהערצה תמוהה, והוא ג'וקי" מתרגם להם את חייהם לאחור, ג'וקי" הוא חתיכת טיפוס"!!!
מן איש של השכונה שעשה בערך את מה שכולנו עושים, מחפש להתפרנס, ואתה מסתכל על האיש וחייב להעריץ את האומץ שלו, את היכולת הוורבלית שלו לומר כל כך הרבה ולהתכוון לכל כך מעט, תודו גמע'ה.
"ג'וקי" הוא תופעת טבע חד פעמית שגדלה בבית הגידול האולגאי, ואנחנו כמו הורים אוהבים הכי גאים בו, גאים באיש שעבר דבר שתיים בחייו הקשים, ראה סבל לא פשוט, ושרד למרות הכל!!!! והוא ג'וקי" לא רק שרד, הוא שרד בסטייל!!! מותו המפתיע והמוקדם הותיר שכונה וגם עיר עצובים במיוחד, ואנחנו בלי ג'וקי" כנראה פחות צבעוניים, והכי עצובים, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"