ערן תורג'מן מגבעת אולגה – האיש שהגשים חלומות ולא שכח את השכונה
יום ב' בשבוע, חמש וחצי בבוקר ואני עושה ניסיונות נואשים לחטוף עוד איזה שעה של שינה ואולי פחות, טוב מבין מיד שהדבר הזה לא יקרה, כוס קפה חזק וטוב מחזיר לי חיים ואני עושה את הדבר הכמעט לא מתבקש ומתחיל ללכת, מן הליכת בוקר כזו שמשיבה חיים, בחוץ אוויר כל כך נקי ממלא לך את הריאות ואתה אפילו שלא ברצונך מתמלא אושר מסוים, ריח עץ תפוזים מחזיר לי ימים אחרים ואני שואף מלוא ריאותיי את הריח הנפלא הזה.
זוג צעירים יפים במיוחד חולפים על פניי צוחקים צחוק מלא אושר כמו שרק אוהבים יודעים, וכך או כך אני נזכר בערן תורגמן
האמת אני נחשפתי לאיש המיוחד הזה רק לפני פחות משנה, הוא ערן קורא את הסיפורים שלי ויוצר קשר, מאז נקשר נפשי בנפשו ואני מקווה שגם ההפך הוא נכון, ואתה פתאום מגלה מן איש גדול מהחיים, בן אולגה שעשה מסלול של הדרכה והגיע להיות מנהל המתנ"ס השכונתי, תפקיד די נכסף ונחשב, רבים וטובים היו תופסים את המשרה הנחשקת הזו ולא מרפים.
אבל לא ערן, הוא מבין מהר מאוד שזה בהחלט לא שיא הקריירה שלו.
ערן עושה צעד שמשאיר הרבה פיות פעורים ומתפטר לטובת פתיחת עסק משלו, וכמה לא מפתיע הוא ערן אהובי עושה חיל בעסקיו והופך לשם דבר בתחום הפקת האירועים.
אבל ערן כמו ערן שהשכונה זורמת בדמו, לא זונח את העשייה החברתית והוא מעורב במיזמים שונים לטובת האוכלוסייה האולגאית.
בשלב מסויים הוא לוקח לידיו את הרדיו השכונתי של הטכנודע הקורס ועושה את מה שהוא יודע הכי טוב ומרים את הרדיו הכי הרבה למעלה.
ערן מקים משפחה מפוארת עם רעייתו היפה והטובה כל כך, ואני כל כך כועס על עצמי שהכרתי את האיש הטוב הזה מאוחר כל כך, אבל שכבר הכרתי אני בהחלט לא מתכוון לשחרר אותו כל כך מהר, ערן הוא דוגמא כל כך קלאסית לאולגאי גאה, יפה, מצליח וכל כך רגיש, והיום אני הכי גאה להחשיב עצמי לחבר שלו.
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"