אסתר סימיאן מגבעת אולגה – האישה המיוחדת והטובה של השכונה
אני חושב שהכרתי את אסתר היכן שהוא לפני שנתיים וקצת, מן אישה כזו שתפסה לי העין כמעט מיד, אישה לא צעירה בכלל, סבתא שירבה להישאר מאחור ונכנסה בכל הכוח ברשתות החברתיות שהיא מביעה את דעתה המלומדת על כל נושא כמעט, ואני נשבתי בקסמה, וכך התחיל ביננו דו שיח של אהבת אדם, עד כדי כך שראיתי חובה ללכת לבקר אותה בביתה בשכונה.
רק שם הבנתי את האדם המיוחד הזה שפגשתי, ביקור שהיה אמור להיות הכי בנאלי שאפשר, ככה להכיר את האדם ולהמשיך הלאה, כך או כך נשארתי כמה שעות בתוך הבית המטופח ההוא, מקשיב לסיפורה של אישה שהוא בעצם סיפורה של תקופה, אבל באמת מה שתפס את עיניי זה העצבות הנוראית הזו בעיניה.
מן עצב שכאילו פרץ מתוך הפנים הטובות האלה, והיא בדרכה מנסה להסתיר את הכאב הזה שאכל כל חלקה טובה מגופה הקשיש, אסתר רואה בעיניים כלות איך כל הסובבים אותה הולכים לעולמם, רואה את האחים היקרים שלה נעלמים מחייה, קושי החיים, נוטלים ממנה את לשד החיים והיא כנראה מוותרת.
אסתר סימאן היא האמא הזו של כולנו, זו האישה הזו מסמלת יותר מכל את תקומת העם היהודי בארצו, זו שגידלה ילדים בימים שלא היה מאום, זו שחסכה מזון מהפה שלה רק כדי שעוד ילד לא ילך לישון וביטנו ריקה, זו שעבדה כמעט בכל עבודה רק כדי להביא פרנסה נוספת לבית הקטן שהקימה.
ואני כל כך מתבייש, כן ראיתי שהיא נעלמה לי מהפייס, ראיתי שהיא הפסיקה להגיב לי, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי, למרות זאת לא עשיתי את החובה שלי, החובה להתקשר ולשאול מה קורה? אולי בתוך תוכי לא כל כך רציתי לשאול, אולי ידעתי בתוך תוכי שהיא כבר לא איתנו, משהו בי סרב לקבל את האבדה הקשה הזאת.
אסתר אהובתי! אסתר הטובה הלכה למקום שיש כאלה שאומרים שהוא טוב יותר, לא יודע לומר, אני לא מכיר אחד שחזר משם והעיד על העניין הזה, אני יודע שלכתה של אסתר עשה את העולם הזה פחות טוב, פחות נעים, אסתר הייתה כל מה שרצית שהייה באמא שלך, טוב מוחלט, אהבת הזולת, וכן סקרנות נהדרת על החיים, על הקדמה הזו שהותירה אותה כאילו מאחור.
וראו פלא, היא אסתר שלנו יכלה גם לקידמה, אסתר סמיאן, היא זו שאנו צריכים להביט עלייה מלמטה למעלה ולשאוף להיות הכי קרובים לאופי המיוחד הזה, עכשיו היא למעלה, הכי קרובה לכיסא הבורא והוא רוצה אותה הכי קרוב אליה, הוא הבורא יודע הכי מי היא אסתר, אם האימהות! יהי זכרה ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"