אייל עמר – הכדורגלן המוכשר מגבעת אולגה

יום שני בשבוע, חמש וחצי בבוקר, בכלל לא מבין איך ולמה אני ער, בחוץ קריר מן פרומו לחום הממתין לנו בהמשך היום. גל"צ ברקע, מישהו ביפו החליט לפנק אותי באסתר עופרים על הבוקר, קולה של אסתר המופלאה מצייר את הבוקר בשלל צלילים שיכולים לעשות אותי מאושר לרגע.

מכין כוס קפה, אין דבר יותר כייפי בעולם מריח קפה שחור טרי טרי בבוקר. נקי מריחות נוספים ואני מתענג עליו בלגימות קטנות קטנות אסתר אהובתי ממשיכה להסביר רק למי ששכח איזה תענוג זה לחיות

כך או כך אני נזכר דוקא בפגישה שהיתה לי עם עוד אגדה אולגאית נהדרת, ואני מתכוון כמובן לאייל עמר השחקן המיתולוגי של השכונה, ילד קטן ששיחק כדורגל במועדון הנוער. כמו באגדות ישנות רואה את הילד המוכשר לא אחר מג'קי מלכה המאמן האגדי והוא ג'קי מזהה בשנייה את הכישרון המיוחד, ג'קי כמו ג'קי לא ממתין ומלווה את הילד לביתו ומצרף אותו לקבוצת הפועל המקומית.

תראו חברים לאלה שלו מכירים, אייל היה סוג של יהלום מן אחד כזה שבגללו אנשים מגיעים לראות כדורגל, ילד מוכשר ברמות אחרות מבין כדורגל בעל ראיית משחק מיוחדת, אחד שעושה הבדל בין ניצחון להפסד.

אני זוכר עצמי גם כחבר הנהלת המועדון וגם כאוהד מסתכל על הילד הקטן הזה עושה במגרש כבשלו, ואני מודה שהרבה פעמים הרגשתי מן בושה קטנה שאנחנו פה בשכונה הקטנה שלנו מסתירים שחקן ברמה הזאת אצלנו רק מתוך אגואיזם.

לי לא היה ספק שאייל נולד במקום הלא נכון, אין בכלל ספק שאייל יכול היה להגיע למקומות הכי גבוהים, ואמנם הוא עשה לתקופה מסוימת קריירה גדולה גם במדי הפועל חיפה מליגת העל הכח רמת גן וקבוצות נוספות אך מיד שהתאפשר לו הוא חזר לשכונה ולנו ברור שאייל הוא שלנו! אייל הוא פטריוט אולגאי שהשכונה זורמת בעורקיו. והיו ימים יפים שאי אפשר לשכוח אותם בהם אייל נתן לנו האוהדים סיבה טובה לקום בבוקר עם חיוך מסוים.

מעבר להיותו שחקן אהוב כל כך היה אייל בן אדם, אייל בצניעותו הרבה ואהבתו לאוהדים ולשכונה היה נגיש לכל גחמה של אוהד, ילד אולגאי מלא אהבת אדם מיוחדת. אייל הוא הכי אולגאי שאפשר, אחד שידע ללא ספק לעשות בחיים דברים גדולים יותר ובחר במודע להישאר ולעשות טוב לאנשים שהוא הכי העריץ כילד.

ולי חשוב לומר לאייל הגבר,  כשרונך היה אור לילדים רבים שראו בך אייל סמל של הצלחה, ולאוהדים היית נחמה גדולה, אני בכלל לא בטוח שיש הרבה אנשים שיכולים להתגאות ברקורד כזה. אייל אהובנו, אתה נמצא בהיכל התהילה של שחקני הפועל גבעת אולגה לדורותיהם, ואנחנו אח יקר, הכי זוכרים, והכי אוהבים".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"