פרידה מאבי מגילה – איש עם נתינה בלתי נגמרת

מוצאי שבת, השעה תשע בלילה, עשרות מכוניות עושות דרכן את בית העלמין החדש בחדרה, מן המכוניות יוצאים אנשים חמורי סבר, מהנהנים בסתמיות זה לזה אות שלום עצובה, רוח קרה מכה על הפנים הקפואות ממילא, ברושים זקופי קומה מרכינים ראש כאילו מבינים גם הם את גודל האבדה, וממעל ינשוף בודד משמיע קולות אבל ינשופיות בבכי חרישי חרישי, וככה אני עושה דרכי בלילה של מוצ"ש ברחוב שבטי ישראל היא אולגה ד', האלמותית

מימין שלי המכולת האהובה של האבא מגילה ובהמשך אותם בתים של פעם כאילו הזמן קפא במקומו והותיר את השכונה בדיוק כפי שזכרתי מימים של פעם, ואני עוצם עיניים לרגע, חוזר שנתיים שלוש לאחור, נכנס אל המכולת של אברהם מגילה, ואני בכלל לא ידעתי שיש עוד מכולת מגילה בשכונה, מזהה את אברהם המופלא והמוכר מפעם, והוא אברהם מחייך לי את החיוך הזה שתמיד עשה אותי שמח, "בוא רפי בוא הוא אומר", בוא אני אכין לך את הסנדוויץ' שהיית אוכל אצל אבא!

וכך הוא חותך לי פרוסת לחם שחור שאני מכיר, פותח קופסת חריף שכמעט שכחתי שעדין קיים, ריח החריף החמוץ מתוק מעורבב עם פרוסת נקניק אדום, אדום בתוספת קינלי מתוק מדבש, ואני מכניס את פרוסת העונג הזה לפה ולרגע אחד בלבד הייתי מלך העולם!

אברהם מגילה" הילד המדהים הזה שאנחנו כולנו מכירים מהמכולת של אבא פתח מכולת שכונתית והפך אותה לסוג של מפגש חברתי שמנקז סביבו את כל אוהבי השכונה.

תראו רבותי, להיות בעל חנות מכולת בשכונה זו משימה כלל וכלל לא פשוטה, אתה מבין שהיכולת שלך לשרוד היא בעייתית במיוחד, ואברהם הבין את גודל המשימה, הוא ידע שהוא צריך להיות סוג של פסיכולוג ובעל מכולת ביחד, תוסיפו לזה את הרשימות הבלתי נגמרות ותקבלו משימה בלתי אפשרית כמעט, אבל אברהם היה בנוי קצת אחרת, הוא תמרן באהבה בין אלה שידם לא יכלה לשלם על המצרכים לבין החמלה שחש כלפי אלה שפשוט לא יכלו לקנות אוכל לילדים

וכך סיפרו לי תושבים שהיו בין הלקוחות שלו, ככה בלי שאפילו ביקשו היה נותן מצרכים לאלה שהוא אברהם ידע שאין להם לעשות את השבת, התנאי היחיד של אברהם היה שכל הנתינה הזו תהיה בסתר, אברהם סרב בתוקף לפרסם את דבר הנתינה האין סופית שלו, מן איש מוזר כזה שרצה לתת בלי לעשות מהעניין רעש מיותר, ואברהם היה בעל משפחה, זו המשפחה הייתה כל עולמו

לא עניין את אברהם בילויים מיותרים וחסדי תכלית, הבילוי האולטימטיבי שלו היה מורכב רובו ככולו סביב האישה והילדים, כל כך היה מתאים לאברהם להיות איש של משפחה, משהו באופי השכונתי שלו תרגם את כל היחד הזה לאהבת אדם בכלולתה

אבל לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות עבור אברהם, אברהם חלה, הדברים קרו במהירות נוראה ואברהם מחזיר את נשמתו לבורא, אני יודע רבים יגידו שזה דבר שאסור לחלוק עליו, שזו גורלו ועוד כמה מילים סתמיות, עבורי המוות של אברהם הוא חוסר צדק משווע!

איש טוב ובעל משפחה נהדר נעלם כאילו כלום! כן אני כועס, בכלל לא משנה על מי! רק דבר אחד ברור לי לחלוטין! השכונה שאני מכיר תהייה פחות טובה בלי אברהם מגילה האהוב! יהי זכרו ברוך!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"