גבעת אולגה תישאר השכונה שלנו!
ואני ככה רואה את שכונתי הקטנה, עטופה בעצבותה, ואני רוצה לספר על כל אלה החולמים לכלותה, אני רוצה לספר להם על חוף החמישים, על הסלע הגדול והקטן, אלה הסלעים שהיו לנו ללונה גל של פעם.
אני רוצה לספר לאותם זוממי "נדלן", על המצילים המיתולוגים, על דוד ששי האלמותי, על אהרון היפה והכריזמתי, על ויקטור, ושפיק, אלה ששמרו עלינו מכל משמר, ואני רוצה לספר לאותם רעים על המרכז האהוב שלנו, על לאה בעלת הטוב המוחלט.
על חיים גרעינים שהחזיק את הלב של השכונה ממש בתוך ידיו שלו, על עובדיה הגדול, זה שנתן לנו פתח למערת הקסמים, והכניס אותנו לתוך הקולנוע הוא קולנוע "גל".
שם בתוך עולם הפלא עפנו למחוזות דמיוניים, שטנו בנהרות שוצפים, חצינו אוקיינוסים אדירים, שם בכינו בסיפור טורקי עצוב, ושם ראינו את ברוס לי ומציסטה, וכן שם נתנו נשיקה ראשונה לנערה נרגשת כמעט כמונו.
בשכונה הקטנה שלנו טיפסנו על עץ התות הענק, קטפנו תותים בשלל צבעים, וממש ליד קנינו קרמבואים מרוסקים המונחים באומנות בתוך נייר פרגמנט והכנסנו את הפה כולו לתוך עיסת העונג הזה עד שעונג כמעט חנק אותנו מאהבה
ועכשיו בעלי הסיגרים היקרים, מסתובבים ביננו עם חליפת היוקרה שלהם מנסים בדברי חנופה חלקלקים לסלק את ותיקי השכונה, חולמים על בניית מגדלי יוקרה במקום הבתים האלה שהכרנו מפעם, כי אם לא כן למה סגרו את שני הבנקים היחידים בשכונה (באותה נשימה פתחו שני סניפים חדשים בחדרה).
ולמה סגרו לקשישי השכונה את סניף הדואר היחיד שהיה חבל הצלה לאלה שהיו כל כך זקוקים לשירות החשוב הזה, ומסביב ממשיכים לבנות מגדלים המדמים לי כחונקים את הבתים האלה שהכרנו כל כך.
והם אלה שבאו מארץ זרה מביטים בנו כזרים בשכונתנו, מנסים לשנות את שם המקום כאילו מתביישים בעברנו האחר, ולהם אני אומר, אל תתבלבלו! האולגאים יחזרו להיות אולגאים! יסבירו לכם באולגאית מדוברת שזה המקום הזה שייך לנו!!!!! שייך לאבותינו שבנו אותו על גופם המיוסר והקדוש.
גבעת אולגה תישאר השכונה שלנו! חוף הים רשום על שמם של תושבי השכונה בקושן ערכי! ולאותם חולמי חלומות עלובים אני אומר, תסירו את ידכם מאיתנו!!!!! חלאס!!!!!!
- רפי אוליאל / "סיפורים מהגבעה"