חיים סרוייה מגבעת אולגה – בן דודי הנדיר והיקר שפתאום נפרד מאיתנו

יום שני, בוקר עצוב במיוחד, אני יושב מול המסך מנסה למצוא מילים של עצב, מן מילים כאלה שיצלחו לתאר כאוס מוחלט והמילים ממאנים לצוף, איך לכל הרוחות מספידים בן דוד כל כך אהוב, איך מסכמים חיים שלמים במחי פוסט אחד בודד.

ואני חוזר לטלפון הארור של אתמול בבוקר, שלוש מילים לקוניות מסבירים לי שהשמיים נפלו, חיים סרוייה (צרוייה) חיים בן דודי הלך בדרך כל בשר והותיר משפחה וחברים ממאנים להאמין, חיים אהובי, רק בן 52 והוא הולך בבוקר אחד סתמי ככה בלי שום אפשרות להצילו.

ואני רוצה חברים לספר לכם על בן הדוד המיוחד שלי, אני רוצה לספר לכם על איש משפחה, מן אחד כזה שביטל עצמו לחלוטין, אחד כזה שמשפחתו הקטנה הייתה כל עולמו, ואני הערצתי את האיש הטוב הזה, ידעתי שלא קל לו, ידעתי שכל חייו נלחם על פרנסתו והוא לעולם לא ויתר, לעולם לא הרים ידיים

הוא עשה את מה שעושה איש גדול, הוא נלחם, עבד הכי קשה והביא פרנסה ביחד עם רעייתו הטובה לבנות היפות שלו, וחיים הפך לסבא, כמה גאווה הייתה לחיים על הנכדות התמות האלה, כמה אהבה נתן לבנות המעריצות אותו עד אין קץ, רק אלה מאיתנו שהשתתפו בהלוויה הקשה יכולים להבין איזה עוצמת כאב חשפו האישה והבנות המרוסקות.

חיים היה באמת התגלמות האיש הלכאורה פשוט אבל כל כך ענק, איש שתרגם את חייו לאהבת אדם, אחד כזה שהקדים חיוך ענק לכל אדם ולא משנה מהו מעמדו.

חיים אהובי, בן דודי הטוב שבר את ליבי, שבר את ליבותיהם של כל אדם שהכיר, הוא נגע בכל כך הרבה אנשים שהכיר, יכולת לשמוע רבים מהמשתתפים מדברים על צניעותו המופלגת, על נכונותו לעזור בכל דרך שרק אפשר לכל אדם הזקוק לו, ולחשוב שעכשיו הכל נעלם, הכל נגמר!

חיים בן הדוד שלי איננו ואנחנו לא יודעים את נפשנו, מנסים לחבר את השברים האלה שהתנפצו אמש בשיחת טלפון מיותרת אחת, אבל חיים הותיר מורשת, אין ספק שאותה מורשת טבועה עמוק בתוך הנפשות של הבנות הטובות שלו, בהן הוא טבע את אהבתו לאדם באשר הוא.

חיים בן דודי האהוב, לך לך בדרכך האחרונה, שם למעלה למעלה אתה תהיה לנו לנר דולק, זה שישגיח על הבנות והנכדות המופלאות, זה שיחזיק יד למשפחה ההרוסה וידאג שהחיים יחזרו למסלולם, חיים סרוייה (צרוייה) איש מופת, צנוע ובעל משפחה נהדר, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"