חנה מורגן מגבעת אולגה – האישה שהגשימה את חלומה במרכז השכונה

יום ראשון בשבוע, באמת יום מעצבן במיוחד, בחוץ קצת פחות חם, האולימפיאדה תמה והולידה כמה גיבורים חדשים ואני חושב בלי כוונה כמעט על המושג גיבור", משום מה יש לי הרגשה שהפכנו את המושג גיבור למשהו סתמי, מן שימוש שאין בו כלום, ואני רוצה לתת זווית אחרת למושג החשוב הזה.

תחשבו על ההורים שלנו, בשבילי הם היו באמת גיבורים של החיים, לקום בוקר בוקר, חום, קור, חולה או בריא,, אתה הולך לעבודה, הבוס השפיל אותך ככה סתם, אתה בולע את ההשפלה, משפיל מבט וממשיך הלאה, הרי יש בבית חמישה שישה ילדים פלוס אישה זועמת איזה ברירה נותרה לך, זה רבותי בשבילי המושג להיות גיבור.

ואנחנו יושבים כמה חברים בערב באמת די סתמי, אחת הבנות זורקת משפט שמשאיר אותי בלי אוויר, "חנה מורגן הלכה לעולמה, והיא ממשיכה את השיחה כאילו כלום. בשנייה אחת נותרתי ללא אוויר, כאילו קיבלתי בעיטה איומה מסוס דוהר.

תראו חברים, כיום שמדברים הכי גבוה על העצמה נשית, על החשיבות בשילוב נשים במשרות בכירות יש ללכת אחורה בזמן ולקחת את חנה מורגן כמודל אולטימטיבי כאחת שהוכיחה מהי יכולת נשית אמיתית.

חנה מתחילה דרכה כעובדת מן המניין בעיריית חדרה, משרה בטוחה לכל הדעות, כל מי שאני רק מכיר היה שמח להישאר במשרה הבטוחה הזאת עד הפנסיה הטובה, אבל לא חנה. היא האישה המיוחדת הזו מבינה שהפוטנציאל שלה הוא הרבה מעבר, היא עוזבת את העבודה לתדהמת כל סביבתה ופותחת משרד ביטוח בשכונה. עוזבת משרה הכי בטוחה רק כדי להגשים את חלומה.

מהר מאוד המשרד נוחל הצלחה כבירה והיא חנה הופכת באחת לגברת הראשונה של הביטוח בשכונה, בין לבין מגדלת חנה משפחה לתפארת, חלקם משתלבים בעסק המשפחתי וגם אלה שלא זוכים לדחיפה חזקה בחייהם, את חנה הכרתי בתפקידי כמנהל הפנימייה בבית הספר עירון" חדרה שם למד אחד הילדים. כבר אז הבנתי בדיוק איזה עוצמה יש באישה המיוחדת הזו, הלביאה העוצמתית הזו נתנה לנו להבין שלא משנה מה, הילד שלה יישאר תלמיד, וכל ענישה חייבת לעבור דרכה.

חנה מורגן הלכה לעולמה, הלכה והותירה מורשת מדהימה של אהבה, בשכונה הקטנה שלנו ידעו שחנה היא הנותנת בסתר, זו שעוזרת בלי לבקש תמורה תקשורתית, ואני היום איש כל כך עצוב, אהבתי את האישה המיוחדת הזו, אהבתי את אומץ ליבה, את תעוזתה, והכי אהבתי אותה.

חנה הלכה והיא עדין צעירה, כל כך חבל שחנה לא הספיקה להנות מנכדיה היפים שכל כך אהבה, ועכשיו היא למעלה, שם מלטפים אותה מלאכי מרום, והיא האישה המיוחדת הזו מובלת למקום הכי קרוב לכיסא המרום, יהי זכרה ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"