דודו עיראקי מגבעת אולגה – הילד המוכשר שהצטיין בכל שנגע, ופתאום ביום אחד פשוט הלך ולא שב

יום חמישי בערב, עושה הליכה של ערב, סמטאות השכונה הישנה נראים בדיוק כמו לפני חמישים שנה, הבתים הישנים המטים ליפול, מרכינים ראש מול המגדלים המפוארים המאיימים לבלוע אותם בשלמותם, רוח קרירה מגיע מהים מצננת במעט את סערת הרגשות שלי.

בית ספר עמישב  (לא מכיר שום שם אחר) זה שהיה לנו לפס חיינו עומד בקושי על תילו, ממול החנות המיתולוגית של צבי ומרים, מן זוג הכי מוזר בעולם, וצבי לא מוותר על אהבתו ומגדל בתוך החצר, ממש מטרים מהבית שלי שני סוסים, כך גם למדתי כמה אמיתות על גידול סוסים וחייהם המרתקים.

אבל השבוע הזה הצטיין בכמות הטלפונים המטורפים שקיבלתי על דמות כך כך מיוחדת! רפי, תכתוב על דודו כהן עראקי!! והפניות חוזרות על עצמן במן תחינה של חברים שמסרבים להבין את מותו המוקדם כל כך, טוב, אני באמת צולל אל חייו של דודו, ככל שאני נובר בחייו אני מגלה דמות על גבול המיתית, ילד אולגאי, אתם יודעים, משחקים של פעם וכאלה, אבל כבר אז מבינים הסובבים אותו שיש כאן משהו קצת אחר, והוא מאובחן כמחונן.

הכישרונות של הילד החולם הזה מובילים אותו למגוון גדול של עיסוקים והוא מצטרף לתזמורת העירונית, שם עשה שנים מספר, אבל באמת אהבתו הגדולה של דודו היה הים !!! כך או כך הוא נחשף לתחום הגלישה והופך (כמה לא מפתיע) לגולש האולטימטיבי! דודו האולגאי היפה הזה מבלה את חייו בים האולגאי המיוחד, הגלישה הופכת להיות אצלו סוג של דת, הכישרון המיוחד שלו הופך את דודו לדמות הכי נערצת בחבורת הגולשים המיוחדת, דודו זוכה בפרסים רבים על היכולות הווירטואוזיות שלו.

אבל מהדברים שאני מבין מסביב מתגלה איש כל כך אחר, אחד שראה בגלישה אפשרות לתת לנערים מסביב משהו להיאחז בו, והוא דודו מטפח כמה נערים שרואים בו מנטור אמיתי, הזמן חולף דודו מקים משפחה, מתחיל לעבוד במפעלי נייר, עובר פציעה לא פשוטה ומשנה כיוון לתחום הנדסאי מים! (כל כך טבעי) גם במקום העבודה החדש שלו מבינים איזה גבר אמיתי הגיע והוא הופך כמעט מיד לאיש אהוב במיוחד.

תראו חברים, יכולתי להמשיך ולכתוב על הביוגרפיה שלו, אבל יותר מעניין אותי לתאר לכם את דודו החולם, זה הילד הזה שגדל בשכונה קטנה, שכונה שלא הציע הרבה גירויים חינוכיים מיוחדים והוא דודו מגלה את נפלאות הים, שם בין הסלעים המרהיבים, בין הגלים השוצפים הוא דודו מביא את עצמו לשלמות אישית מרהיבה, שם בים הזה של השכונה בין הכחול של הים והשמיים הכחולים מעל, שם רקם הילד שחור העיניים חלומות של גדולים, שם הביא את עצמו להבין שהלבן של הגלים והשמש מעל יכולים להיות תחליף נהדר לרדיפה סתמית אחרי תהילה של ממון או שררה, והיום הנורא הגיע, נסיעה בנאלית לאבא בשכונה והוא דודו מקבל דום לב ומחזיר את נשמתו לבורא.

אני מנסה להבין את הדבר המטורף הזה של מותו של בחור הכי בריא בעולם, הכי ספורטאי, זה שהיה הכי סמל לבריאות נכונה, ואני מביט למעלה לשמים, מביט ובפי שאלות נוקבות במיוחד, מה לכל הרוחות היה כל כך דחוף לקחת את האיש הטוב והיפה הזה כל כך מוקדם?

ומסביב אני שומע את הקלישאות השחוקות של, הוא הלך למקום טוב יותר, לא יודע, לי נראה שדודו היה מעדיף להמשיך ולהיות בחוף הזה ועליו הגלשן שלו, ועכשיו הכל נגמר, דודו הותיר רעייה וילדים מרוסקים, ומסביב חברים שיודעים שהעולם יהיה פחות כיפי, ויש כאלה שנשבעים שבלילה בלילה שכולם כבר הולכים הביתה, הגלים לוחשות בקול עצוב, דודו דודו דודו! יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"