יום הזיכרון לשואה ולגבורה: אשקלון זוכרת בטקס זיכרון עוצמתי ומרגש בסימן ׳בגלל הרוח'
מאות משתתפים בטקסים העירוניים השונים לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה – לזכרם של ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ולהנצחת סיפורי הגבורה ותקומת השורדים שעדיין בינינו
ביום ראשון (6.5.24), נערך בהיכל התרבות אשקלון הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה והגבורה. הטקס נערך בהשתתפות שורדות ושורדי שואה ובני משפחותיהם, מ״מ ראש העיר, מיריי אלטיט, מ"מ ראש העיר, סופיה ביילין, סגן ראש העיר, שי עמירה, סגנית ראש העיר, שרה זכריה, חבר המועצה, גבריאל טיגבו ומנכ"ל העירייה, חזי חלאויה.
בתוך כך, ראש העיר תומר גלאם השתתף במשלחת מצעד החיים בפולין. ראש העיר הוזמן לקחת חלק במשלחת על ידי קרן מנומדין והוא צעד לצד שורדות ושורדי שואה תושבי העיר. יחד, הם עמדו זקופי קומה, במקום בו מכונת ההשמדה הנאצית ביקשה להשמיד את העם היהודי, במקום בו העדויות דוממות אך דמם של ששת מיליון אחינו ואחיותינו זועק מתוך האדמה, יחד, הם הניפו את דגל ישראל וקראו בקול גדול – הננו כאן. עם ישראל חי ועם ישראל ינצח.
הטקס המרכזי השנה צוין בסימן 'בגלל הרוח' ובו סופרו סיפורם של הנספים והשורדים. במהלך הטקס הציגו שחקנים תושבי העיר ובוגריה, קטעים מרגשים ועוצמתיים המעבירים את רעיון את הרוח היהודית שלנו שאי אפשר לשבור. המאבק הרצחני של הנאצים בעם היהודי לא הצטמצם לגבולות הפיזיים בלבד, אלא גם נשא פן תודעתי נפשי. המטרה הייתה אכזרית וברורה: שבירת רוחו של העם היהודי והשמדתו. בעוד ההתנגדות הפיזית ניסתה להציל את חיי הגוף, העמידה הרוחנית פעלה לשמר את חיי הנפש. כדי לא להיכנע ולשמור על צלם אנוש, התקיימו במחנות ובגטאות חיי רוח פעילים, לרוב במחתרת ותוך סיכון עצמי ניכר. את אותה רוח ייחודית ואיתנה הצגנו על הבמה.
קריאת 'יזכור' נערכה על ידי משה פישר, קריאת אל מלא רחמים על ידי הרב ישראל קרבר, קריאת פרק תהילים על ידי מומי מלכה וקריאת קדיש על ידי מנחם מנדל, בנו של שורד השואה משה מנדל ז״ל. כמו כן, הודלקו שישה נרות זיכרון שכל נר שיקף רוח אחרת של העם היהודי: דת ואמונה, מריאנה וייס, תרבות ואומנות, סוניה וילצקי, החינוך, אברהם מוסקוביץ, הספורט, שלמה שינגוט, ברוח הקרב, בכור ברוך ברדה ואת נר התקומה הדליקה יפה ינקוביץ'.
בנוסף, במהלך יום השואה התקיימו טקסים נוספים, בניהם הטקס המרכזי של עמותת עמ״ך באשקלון בבית יד לבנים ומעגלי השיח הבין דוריים ברחבת היכל התרבות בהשתתפות תנועות הנוער העירוניות ובמעמד ניצולי שואה שסיפרו את סיפורם המרגש והמרתק לבני הנוער
וביום שלישי, מיד עם תום צפירת הדומייה בת שתי הדקות שנשמעה בכל רחבי הארץ, נערך במרכז הקהילתי אגמים הטקס המרכזי לזכרם של הילדים בשואה בהשתתפות שורדות ושורדי שואה, תלמידות ותלמידים מ"מ ראש העיר, מיריי אלטיט וחברי המועצה. במקביל, קיימו נציגים ממועצת הנוער העירונית ומכל תנועות וארגוני נוער הפועלים בעיר, את הטקס המסורתי בסמוך לבניין העירייה במסגרתו הוקראו שמות הנספים בשואה, מקום הירצחם והשנה בה נרצחו.
להלן הדברים שנשאה מ"מ ראש העיר, מירי אלטיט במהלך הטקס:
שורדות ושורדים גבורים ויקרים, תושבות ותושבי אשקלון מכובדיי כולם. רוזמרין פרידה, ילידת פולין, היא הניצולה היחידה ממשפחתה. משפחה דתית, מודרנית ואמידה, שנרצחה, כמעט כלה, בשואה. אמא של פרידה נרצחה במחנה בטרבלינקה, אביה ואחותה נרצחו גם הם. בעדות מצמררת, בגרון חנוק מדמעות ובידים רועדות, פרידה מספרת את כל מה שהיא זוכרת, והיא זוכרת הכל.
את הזועות שעיניה ראו, את הדם שידיה שטפו, את האקציה שעברו וכיצד בגבורה עלאית, הצליחה להרים את עצמה מבין ערמה של מאות גויות, מתוך קבר אחים, אחיה שלה, ולהציל את עצמה. את דרכם למחנה ההשמדה עשו פרידה ומשפחתה בשמחת תורה, 1942. 81 שנה אחרי, שמחת תורה 2023. וחשנו שוב, את אימת השואה. הפעם, על אדמת ארץ ישראל, אדמתו היחידה של העם היהודי. בשבעה באוקטובר חוינו את המתקפה האכזרית ביותר על העם היהודי, מאז השואה.
מראות שלא חשבנו שנראה אי פעם, תמונות שהיינו בטוחים שהן נחלת העבר, ספורים שהיו שיכים לפרק החשוך ביותר בהיסטוריה האנושית, קרו שוב, עם אור ראשון של בקר. ביום חגו של העם היהודי. מאות מאחינו ואחיותינו, תינוקות רכים, ילדות וילדים, נשים, גברים ומבגרים – נרצחו, נשחטו, נשרפו חיים ומתו במיתות משנות ואכזריות.
משפחות שלמות, שרק הקיצו משנתן, הוצאו להורג מטוח אפס בביתן. נשים וגברים, בדמי ימיהם, שרק בקשו לבלות ולרקד את החיים, נטבחו, נאנסו וגופותיהם נשרפו. מי שניסה לברוח, נורה בגבו ונשמט אל הרצפה. מאות נחטפו ורבים מהם עדין מחזקים בשבי. הרעיון, שקדח במוחם המעות של ארגוני הטרור בעזה, דומה, בצורה מעוררת חלחלה, לרעיון שעליו מבסס הפתרון הסופי של הצורר הנאצי – השמדה שיטתית, אכזרית וברוטלית של יהודים.
השמים שקדרו מעל גרמניה הנאצית, האפירו, לראשונה בהיסטוריה, גם מעל אדמתנו. לראשונה בהיסטוריה, חיים בינינו אנשים שעיניהם ראו את זועות השואה של אז ואת זועות השואה בת זמננו. זוועות שהדעת לא יכולה לתפס והלב לא יכול להכיל. לראשונה בהיסטוריה, במקום שבו עמד סימן קריאה ברור בסיום המשפט לעולם לא עוד, נצב כעת סימן שאלה. האמנם, לעולם לא עוד? דבר אחד בטוח – עם ישראל ידוע בתקומתו המופלאה.
מתוך התופת שעברנו מול המפלצת הנאצית, מהמקום הנמוך ביותר בו היה העם היהודי, בשעתו הקשה ביותר, הצלחנו להקים את מדינתנו. בגלל הרוח, בזכות הרוח. רוחו של העם היהודי. שורדות ושורדי שואה יקרים, ספורכם הוא ספורה של ארץ ישראל כלה, מגלות לחרות. סיפור של סבל בל יתואר, ספור של ניצחון, תקומה ובניה, ספור של הצלחה. סיפור שמזקק לתוכו את שותפות הגורל שלנו כיהודים.
ביציאתנו ממצרים, בעמדנו בפני הר סיני, בהליכתנו במדבר, בכניסתנו לארץ הקדש, בהישרדותנו את מחנות ההשמדה, במלחמתנו על עצמאותנו. מלחמה שנמשכת ברגעים אלו ממש. מלחמה שלא רצינו בה, שלא בקשנו אותה, אך היא מלחמה צודקת ומצדקת מאין כמותה. מלחמה שיוצאת הרבה מעבר לגבולות הארץ,
מלחמה על צדקת דרכנו, נגד מבקשי רעתנו, ובעקר – נגד מכחישי השואה בכל רחבי העולם ונגד האנטישמיות הגואה תוך נצול ציני של ערכי היסוד הבסיסיים המשתפים לכלנו – חפש הביטוי ודמוקרטיה. מלחמה על אמת אחת פשוטה – העם היהודי כאן מאז ומעולם, וכאן הוא יישאר
כלנו עם אחד ובלבנו תפלה: להתאחד עם החטופות והחטופים המחזקים בשבי החמאס, לחזות בהצלחת לוחמינו, באוויר ביבשה ובים. להיות עם חפשי בארצנו.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ליווה ראש העיר תמר גלאם את מצעד החיים בפולין ולצידו שורדי שואה תושבי העיר. הם יעמדו זקופי קומה, במקום בו מכונת ההשמדה הנאצית בקשה להשמיד את העם היהודי, במקום בו העדויות דוממות אך דמם של ששת מיליון אחינו ואחיותינו זועק מתוך האדמה, יחד, הם יניפו את דגל ישראל ויאמרו – הננו כאן. עם ישראל חי ועם ישראל ינצח.
שורדות ושורדים יקרים, בשם ראש העיר, בשמי ובשם תושבי אשקלון אנחנו מודים לכם על תרומתכם לתקומתו של העם היהודי, לבניתו מחדש, ליסודה של מדינת ישראל ולבנינה של העיר אשקלון. שהקב"ה יאריך ימיכם בטוב ובבריאות איתנה. עירית אשקלון תמשיך לעשות הכל כדי לודא שאתם מקבלים את מלוא המענה לצרכים שלכם, קטנים כגדולים, בשגרה ובשעת חרום, בבריאות ובחולי, באמצעות בני הנער הנפלאים שלנו, דור העתיד, המתנדבים והתושבות והתושבים שלנו
נמשיך לוודא כי אף אחד מכם לא נשאר לבד, נקשיב, נטה אזן, נתעד וננציח את הספורים שלכם, את ספורי הזועה לצד סיפורי הגבורה. הם אלו שמרכיבים ומבטיחים את עצם קיומנו כאן בארץ ישראל. תהא נשמתם של ששת מיליון אחינו ואחיותינו הגבורים והקדושים, קורבנות השואה, צרורה בצרור החיים וחקוקה בלבנו לעד."