"דיו, דיו, תנעמי, תנעמי,תנעמי.."

בני תנעמי שיבדל"א היה כדורגלן מצוין, מגן שמאלי אדיר ומהיר שהתחיל את דרכו בכדורגל בהפועל נחליאל אבל עשה את הפריצה הגדולה שלו במדי הפועל גבעת אולגה בה השתלב מצוין והציג כדורגל אדיר. בני התחבר מאוד לקבוצה ולאוהדים כאילו נולד בשכונה ועד עצם היום הזה נשאר מחובר לאוהדים ולתושבים כמו משפחה. בני הופיע בגבעת אולגה חמש שנים בהן הקהל היה משתולל "דיו, דיו, תנעמי, תנעמי, תנעמי.." ובני היה פותח "מבערים" שאף שחקן יריב לא יכול היה לעצור

בני תנעמי גדל בשכונת בית אליעזר, והחל לשחק כדורגל כבר בגיל 9  בהפועל נחליאל ולדבריו הוא העדיף את הפועל נחליאל על בית אליעזר בגלל מוצאו התימני והוא מספר: "במשחקי ה"דרבי" הייתי חצוי בין החבר'ה, מבית אליעזר שלא אהבו את זה שהעדפתי את נחליאל, לבין הבחירה שלי בנחליאל. אני תימני והייתי חייב להצטרף לקבוצה של התימנים, חששתי שאם לא אצטרף להפועל נחליאל, יהיה לי "בלגן במשפחה" הוסיף בני וצוחק חח..

ב- 1972 החל בני לשחק בקבוצה הבוגרים של הפועל נחליאל וזאת עד עונת 1979/80 כשעבר לשחק בהפועל גבעת אולגה מליגה א', היא הליגה השלישית תמורת 100,000 לירות!!  בני משתף : "זו הייתה העברה אדירה" באותם הימים".

והוא מספר : "הייתי שחקן עם הרבה רגש ונשמה, רציתי לנצח כמעט בכל מחיר, חיפשתי חיבור עם קהל גדול ואז לאחר מספר שנים "שקטות" בנחליאל, העדפתי את גבעת אולגה שהיה לה קהל "מטורף" גדול ודוחף ובכלל גבעת אולגה היא משפחה חמה וכך היה שם. הפקתי מעצמי הרבה יותר מהיכולת הממוצעת, הייתי דוהר שם על הקו השמאלי ולא מתעייף. אין ספק שהשנים בגבעת אולגה היו השנים היפות בחיי. שאני נזכר בזה עוברת בי צמרמורת של ממש. עוד כשעבדתי כנהג באגד שנים על גבי שנים ואף לאחר פרישתי, פגשתי ואני פוגש, אנשים שזכרו את אותם הימים היפים שאי אפשר לשכוח"

בני הופיע חמש שנים בגבעת אולגה והציג יכולה אדירה שלאחריהן עבר לשנה אחת למכבי חדרה, ואז חזר להפועל נחליאל, ולבסוף גם להפועל בית אליעזר עד שפרש ובין לבין גם עבד ב"אגד", וטיפח משפחה לתפארת ובכל זאת

תמיד מתגעגע לכדורגל והוא מספר: "אני מתגעגע לאדרנלין, להתרגשות, לכייף האדיר שהכדורגל הכניס בי. לקהל האדיר והפנטי בגבעת אולגה ולהרגשה הזאת שאתה משחק ומייצג הרבה אנשים תומכים, מעודדים, ומתלהבים וגורם להם לאושר גדול. על הזכות לשמח אנשים צנועים פשוטים וטובי לב והכי חשוב להזדהות ולהתרגש יחד איתם"

לבני לא הייתה חולצה עם מספר מועדף או תפקיד קבוע והוא היה כדורגלן רב גוני ששיחק כמעט בכל התפקידים במגרש והוא משתף: "לא היה לי מספר מועדף אני זורם, מה שהיה הייתי שם על הגב. המספר לא שיחק. היכולת, הלב, והנשמה כן! שיחקתי כמעט בכל תפקיד. איפה שהמאמן היה מרכיב אותי הייתי אומר "אמן"! התחלתי כקיצוני שמאלי, עברתי להיות מגן שמאלי, בלם, קשר, אולי רק שוער לא הייתי".

בני נהנה במיוחד לשתף פעולה עם מספר שחקנים במהלך השנים והוא משתף: " נהניתי מאוד לשתף פעולה עם : אלברט מריג'אן שהיה וירטואוז ענק. שמוליק סבג ז"ל עם הנשמה הגדולה שלו. והגדול מכולם: יצחק צ'יקו גיבש ז"ל – הקפטן האגדי שלנו בגבעת אולגה שהיה אדם, ושחקן גדול. את הרגעים ששיחקנו ביחד כצמד בלמים, לא אשכח לעולם".

לבני יש זיכרון אחד מיוחד שנשאר איתו עד עצם היום וזהו כדבריו רגע בלתי נשכח והוא מספר בהתלהבות ( כאילו לא עברו 45 שנה ): "זכרון מיוחד עבורי הוא מהמשחק בין הפועל גבעת אולגה לבית"ר נתניה! זה היה משחק צמרת. מקום ראשון מול מקום שני אצלנו בגבעת אולגה. היציע היה מפוצץ באלפים של אנשים שעמדו גם על הגדרות, ואפילו על משאיות גדולות מחוץ למגרש כדי שיוכלו לחזות במשחק מול קבוצה שהייתה "מטורפת" ומפוצצת בכישרון אבל גם אנחנו! היה משחק אדיר ברמה שהיא מעל לליגה א' בכמה רמות. מגיעים לדקה ה 90 במצב של 2:2 ובתוך שלוש דקות תוספת הזמן אנחנו יוצאים להתקפה האחרונה שלנו ואז הגבהה לרחבת ה 16 ואני מתוך תיבת החמש מבקיע שער בנגיחה "שער המוות" ! השופט שורק לסיום ואנחנו מנצחים 3:2 ,ואני רץ באקסטזה ,,לקהל שהשתולל משמחה כמו ב "סרט". אי אפשר לשכוח את זה וגם כעת שאני מספר את זה אני מקבל צמרמורת בגוף".

שאלנו אז איזה קבוצות הוא אוהד בארץ? בעולם?"
"אין לי קבוצות מועדפות, "אני תמיד נשאר עם הפועל נחליאל, והפועל גבעת אולגה".

כששאלנו מה דעתו על הכדורגל של אז ביחס להיום?
"כמו כולם, אני חושב שאז השחקנים היו מביעים יותר את הכישרון האישי שלהם. היום, יותר טקטיקות וכד'. אז היה הרבה יותר רגש. היום זה מכני, מקצוע. בעבר הכדורגל היה בנשמה באנו בשביל לשחק, ליהנות, להתרגש, ולרגש את האוהדים שלנו. שיחקנו עבור המועדון, עבור הסמל, וגם הכסף שהרווחנו היה יחסית כסף קטן לכישרון שהצגנו".

מה אתה חושב על המצב העכשווי?
"בהתייחס להפועל חדרה כל הכבוד להם שהם בליגת העל! אבל מצד שני הקבוצות השכונתיות חסרות ! לי אישית הפועל נחליאל והפועל גבעת אולגה חסרות וגם להן יש מקום בעיר של 100,000 תושבים. הגורמים העירוניים לקחו החלטות בשנים האחרונות שהביאו את הפועל חדרה לליגת העל אבל גרמו לכך שכל מי שמסיים גיל נוער ולא משתלב בקבוצה הבוגרת שגם ככה 90% ממנה זה שחקני רכש ושחקנים זרים מחפש את עצמו בערים אחרות בקבוצות זרות או פורש מכדורגל וזה מביך. ואין בזה שום החלטה מקצועית נכונה שקשורה בכדורגל עבור הצעירים בעיר אלא אינטרסנטיות לשמה".

"בני תנעמי: מהיכרות רבת שנים איתך חייב לציין שתמיד כייף לראות ולשמוע ממך. לצחוק את הצחוקים הגדולים שהם רק שלך! ומי שבכל זאת לא הכיר, בני תנעמי היה מגן שמאלי "סופה" ,ווינר שרצה לנצח בכל משחק בכל מגרש ולא עשה "חשבון" לאף קבוצה ואף שחקן יריב. איש מהמם מצחיק בעל אנרגיות נהדרות חייכן ואהוב והכי הכי חשוב חבר אמת! תודה על רגעים של אושר שאי אפשר לשכוח – אלוף ! בריאות ואריכות ימים בע"ה"

• חני ( חן ) קורקוס