איתמר בן חור – מנהל ביה"ס ששינה את דרכי החינוך בגבעת אולגה

יש דברים שילד לא שוכח, אני חושב שהיתי בגיל עשר אולי קצת יותר, לא יודע להגיד איך בדיוק הגעתי לחוף החמישים, אני קולט את מוריס אברג'ל יושב על סלע, אני חושב שמוריס מבוגר מימני באיזה חמש שנים בקירוב, ואני מתקרב אליו, יושב ליד ורואה את אחד התמונות המופלאות של חיי

ממש מתחת לסלע, חג לו לוקוס ענק בתוך מים צלולים צלולים מסתובב סביב סביב, כאילו נהנה להתל במוריס המנסה נואשות לדוג את הדג הענק, ואנו מוריס ואני מרותקים מהאירוע החד פעמי הזה, מסביב מים מטריפים, כחולים כחולים, אצות משורגות בתוך סלעים משוננים, שחפים עזי רוח נוסקים אל על, מבצעים צלילות נועזות אל המים בניסיון לדוג איזה דג כסוף אחד לארוחת בוקר מוקדמת

ומוריס מוציא מהשק ליד רבע לחם, והוא הלחם מלא בתבשיל חד פעמי שהכינה לו אימו המופלאה, מוריס בשיא הטבעיות בוצע את הלחם לחצי, מגיש לי את חלקי, והטעם הזה של הלחם והתבשיל בתוך עדיין נמצא בתוך נפשי המתגעגעת, ככה ישבנו על הסלע, מביטים חסרי אונים בדג הענק, רוח אחרונה של ערב קסום באוויר

כך עברנו מוריס ואני עוד יום קסום בחוף הייחודי שלנו, זה כמובן מוביל אותי שוב אל אחד הדמויות הכי משמעותיות בשכונה, "איתמר בן חור", איתמר שהיה מנהל בית הספר אור לטף, מי שבכלל גדל בירושלים, מקבל פנייה ממשרד החינוך לנהל את בית הספר בשכונה, ועכשיו תחשבו על איש משפחה, שצריך לעזוב את עיר הבירה המרתקת, לקחת את משפחתו ולעבור לשכונה די לא נחשבת בעיר שהיא גם לא משהו מיוחד

והוא איתמר לא מהסס, מבין את גודל השליחות שנקרתה בפניו והופך להיות אולי המנהל הכי נחשב בשכונה, ואני שהייתי תלמידו עד כיתה ה' זוכר במיוחד את העיניים, עיניים כחולות גדולות, מלאות בטוב מוחלט, זה שהביט בך וידעת שהאיש הזה אכפת ממך

איתמר בן חור משנה מהקצה את ההתייחסות לחינוך בבית הספר, הוא אוסר לחלוטין את האלימות של אנשי הצוות, פותח בתוכנית סדורה של התכנים ונותן דגש מיוחד על המצוינות בלימודים ועל אהבת חינם שבא דגל כל כך. איתמר בן חור המנהל האהוב מוכיח סוג של ניהול אחר, הוא איתמר לא ספון במשרדו, ואכן הוא יוצא בהפסקות, משוחח עם התלמידים באופן בלתי אמצעי, מנסה להבין את הצרכים האמיתיים של התלמידים

איתמר בגישה המיוחדת הזו קונה לו מעריצים רבים בשכונה שמבינים שהגיע מנהל שבאמת ראוי להיקרא מנהל בית ספר", ואני ככה משוחח עם רבים מתלמידיו הרבים, ואני כל כך נדהם לדעת כמה האיש הזה נגע בכל אחד מהתלמידים, כמה השפעה הייתה לאיש אחד על העתיד שלהם, זה האיש שיכול היה בקלות להישאר בירושלים הנהורה

לכאורה מעדיף לעשות מעשה ציוני מהמעלה הראשונה ולהגיע למקום שהכי זקוקים לו, איתמר בן חור היה לא רק מנהל, האיש הענק הזה כתב שורה של ספרים, ספרים שזכו להכרה נרחבת, אין ספק שהשכונה זכתה במנהל מיוחד ששירת אותה כשבע עשרה שנה, לי בכלל אין ספק שהמנהלים שבאו אחריו, כניסים דנגור כמשל הם הפכו למנהלים משובחים בזכות הקירבה שלהם לאיתמר בן חור

גם הם שחסו בצילו הענק ינקו מימנו את אהבת החינוך, והותרו גם הם מורשת מפוארת בעצמם, ואנחנו בשכונה לא שוכחים, אנחנו זוכרים את האיש הענק הזה שהביא לנו חינוך אמיתי, זה שדיבר מעט ועשה הרבה, זה שבאהבתו לתלמידים הוכיח שהלב בשילוב עם יכולות מקצועיות יכול להיות משהו מופלא בפניי עצמו, ואני לא נותר לי אלא לקוות שהעירייה תמצא את הדרך הנכונה להנציח את המחנך והמנהל הדגול הזה, "יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"