קובי עבדו מגבעת אולגה – הגיבור שנהרג בסיני והפך דוגמת מצוינות לנערי השכונה

1969, יום שישי לפנות בוקר, ג'יפ צבאי ועליו קצין העיר ועוד קצינה מלווה משוטטים ברחובות אולגה ד', מחפשים את משפחת עבדו, כמה דקות מאוחר יותר הם נוקשים על הבית הנכון, הדלת נפתחת, האב המזועזע בפתח, ועל השכונה הקטנה נפלו השמים, קובי (יעקב) עבדו נהרג בעת מילוי תפקידו בסיני. עוד נחזור לקובי ז"ל.

יום חמישי האחרון, מגיע לשכונת אולגה ד', תופס גזע עץ עתיק ומתיישב, מימין המכולת הטובה של מגילה, רוח קרירה נעימה מכה קלות בפניי הלוהטות, בלי בכלל שנתתי את דעתי על הסובב אותי אני שומע קול גיטרה, משהו ענוג כזה, בחור צעיר, שערו ארוך במיוחד יושב ופורט את חייו באהבת מוזיקה מקסימה, קולו המיוחד מקבץ סביבו כמה נערים ונערות, והם רק מקשיבים, ואני מביט ברגע הקסום הזה ויודע שהשכונה תהיה בסדר, כך או כך אני נזכר בקובי עבדו ז"ל.

ועכשיו תעצמו עיניים, תחשבו על ילד אולגאי בשכונה, אתם יודעים לא משהו מפואר במיוחד, והוא הילד הזה סופג בתוך הבית הצנוע שלו את אהבת הארץ, את החשיבות שבשירות הצבאי המשמעותי, הוא מתגייס ליחידה קרבית ונשלח לסיני הנמצאת במלחמה של ממש, צהרים בבסיס הצבאי, להק מטוסי מיג וסוחוי מגיחים מתוך הערפל, החיילים נמצאים בחדר האוכל, רעש מחריש אוזניים, הפצצה מתחילה וקובי עבדו נהרג מיד.

ואני ילד בן 12 בערך, מתעורר לקול צרחות איומות של נשות השכונה, מנסה להבין מה בדיוק קרה, המוני אנשים הנוהרים לכיוון אולגה ד' מסבירים לי שהאירוע הוא באזור הזה. אלפי אנשים גודשים את הרחוב ואת הרחובות הסמוכים, ההלוויה נחרטה בלבבות כהלוויה הכי גדולה שנעשתה אי פעם.

היה מי שהגדיר וסיפר שהשכונה פשוטו כמשמעו נסגרה הרמטית ורובם ככולם הגיעו לקחת חלק בפרידה מגיבור מקומי, ואני תמיד אומר, יש דברים שילד לא שוכח, התמונה הזו של האבא האציל הזה, איש שהוביל את מסת האנשים הבלתי נגמרת, מסביבו צרחות נשים אימתניות, והוא גבוה, פניו חתומות, לבנות כסיד, ושום דמעה לא נזלה על פניו המרוסקות.

תראו קובי היה באמת ילד מסוג אחר, מן אחד כזה שהמנהיגות הטבעית שלו סחפה אחריו את ילדי השכונה, תלמיד מבריק שהעתיד היה לפניו, והוא בייחודיות המופלאה שלו מסמן דרך למאות ילדים אחרים, אומר להם בדרכו השקטה והמיוחדת שהכל אפשרי, והוא קובי לא רק מדבר אלא מבצע בפועל את התורה המיוחדת הזו ומשמש דוגמא אנושית מופלאה לכוח הרצון המיוחד כל כך.

קובי נהרג במרחבי סיני הרחוקה, שם בין הדיונות האין סופיות, בין אתרי הקרבות הנוראים של מלחמת ההתשה המדממת, היה חייל אחד אולגאי שנפל עבור היכולת הזו שלנו לחיות בבטחה בארץ הזו, ואני יודע קובי יקירי, אני יודע ששם למעלה אתה כמעט בטוח ששכחו אותך.

אבל כדאי שתדע שאנחנו בשכונה זוכרים, יודעים שהיית זו הסנונית שפתחה דרך להמון נערים אחרים להגיע לגבהים שאתה כיוונת אליהם, ומסביבך שיירת מלאכים שרים לך את שיר הגיבורים הזה ששמור רק לך, קובי עבדו! גיבור אולגאי על אמת. יהי זכרו ברוך!".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"