לואיס ומזל ויונטה מגבעת אולגה – האולגאים הכי נכונים שאפשר!

ובימים של חורף היינו מתכנסים בתוך החדר הקטן של סבתי מרים ז"ל, שם בין הכריות הענקיות המדמות ספינות חלל קטנות היינו עושים מלחמות דמיוניות, והיא סבתי היפה הייתה מכינה לנו מיני מתיקה, מספרת לנו סיפורי ילדות מהמולדת הישנה ואנחנו היינו מצחקקים ברשעות, לא מאמינים שהאישה הגדולה הזו הייתה פעם קטנטונת.

וכך היא הייתה ממשילה לנו מיני משלים, מספרת לנו על היהלומים האלה שנמצאים ממש מול עיננו, רק היא הייתה אומרת, רק צריך לפקוח את העיניים טוב טוב והם יופיעו לפניכם, המשל הזה של סבתי הטובה טופח לי ממש על הפנים שאני נזכר בלואיס ומזל ויוונטה!

טוב תראו באמת אני כל כך מתבייש לחשוב שעדיין לא כתבתי על הזוג הנדיר הזה שאין אולגאי ממנו, עכשיו אני ממש בבעיה לא פשוטה, איך אני מתחיל סיפור בלתי אפשרי כזה? אולי מהתחלה, מזל ולואיס עולים לארץ, מזל בשנת 1962, לואיס בשנת 1957, מעניין שאתה מבין שיש איזה סדר קוסמי ביקום, שני האנשים היפים האלה נמשכים באיזה כח שמיימי לעבודה חינוכית התנדבותית.

מזל מתחילה לעבוד במקלט ( מועדון שחר של היום ) שם מבינה מזל שהנתינה הזו היא בעצם יעודה, תוכנית את"גר המרכזת טיפול בגיל הרך מגיעה לשכונה ובאופן טבעי הדבר נופל לטיפולה, מזל לא מסתפקת בזאת, היא לוקחת תחת חסותה גם את התוכנית המצוינת 30 פלוס, מן תוכנית שמאפשרת לאנשים מבוגרים להשלים תואר אקדמי.

כך או כך מזל מתמנת מזל כיושבת ראש ויצו המקומי, לואיס המופלא לא מפגר הרבה אחרי, תראו חברים שאתם מדברים על נתינה, על התנדבות דמותו של לואיס עולה לך מידית לראש, אני באמת לא חושב שיש תחום אחד שהאיש המיוחד הזה לא נגע בו, מעבר להיותו מורה לאגרו מכניקה ועוד מקצועות דומים בבית הספר הקיבוצי בגבעת חיים.

לואיס מתחיל בעשייה הבלתי נתפסת שלו בשכונה, הוא מרכז את מועדון "מצדה", בשכונה, עם תחילת פרויקט שיקום שכונות הוא הוא מתנפל על מגוון תחומים ונותן את כולו, כמו כן הופך להיות מזכיר הפועל גבעת אולגה המקומית, באמת אני עושה סלטות באוויר כדי לצמצם ולו במעט את העשייה הבלתי אפשרית הזו.

ואני הייתי רוצה לספר לכם על הזוג הטוב הזה, מזל ולואיס שהקימו משפחה כל כך יפה מגדלים את הילד הכי מיוחד בשכונה," ירון ויונטה". שהופך לטייס נהרג בתאונה במדבר יהודה.

לואיס ומזל שעוברים את הנורא מכל מבינים שהם צריכים להתחיל לנשום מחדש, מבינים שאין מצב שהם מתמכרים לשכול, וכך למרות האסון הנורא שפקד אותם הם קמים לטפל במשפחתם היפה וכן לא מפסיקים את היעוד שראו בחייהם, כמובילים את כל נושא ההתנדבות בשכונה

ואני יושב בסלון ביתם החמים, מגישים לי מיני מתיקה באהבת אין סוף, מביט על הזוג הלא צעיר הזה, מביט על העיניים הטובות שלהם והם נראים לי כל כך שלמים עם החויות שעברו, מדברים על נתינה כאילו הדבר היה חלק אינטגרלי מהגוף שלהם, ואני הייתי רוצה למצוא באמת את המילים הנכונות שיכולות להגדיר לי את התופעה האולגאית האלטרואיסטית הזו

מזל ולואיס מהווים מקום להשראה לאלפי בתי אב בשכונה, ואני ככה מספר לכמה חברים שאני השבוע כותב על לואיס ומזל, והם מחייכים חיוך מלא הכרת טובה, "תמצא הרבה מילים טובות לאנשים האלה רפי", מזל ולואיס הם המודל האולטימטיבי לנתינה שלא תלויה בדבר, נתינה שכל כולה אהבת אדם טהורה.

ואני ככה מביט למרום, רק מבקש שהקדוש ברוך הוא יגמול להם בכך שיאריך את חייהם בטוב, אמן ואמן כן יהי רצון! לואיס ומזל ויונטה, אולגאים גאים והכי נכונים שאפשר!

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"