מנטינה – הצדקת שהאכילה את ילדי גבעת אולגה
השם " מנטינה" מתנגן אצלי בראש כבר הרבה זמן, האמת את "מנטינה" אני מכיר פחות, לא רוצה להיסחף אבל באמת עשרות רבות של תושבים שואלים אותי בתמיהה ובכעס מובן למה עוד לא סיפרתי את סיפורה של "מנטינה", האמת היא פשוטה, בגלל שאני אידיוט!
לפעמים בחיים ניצב לפניך יהלום ואתה כמו סומא מסרב להבין את גודל האירוע, תראו חברים שנים הנושא של טוב מוחלט מעסיק אותי, מן אובססיה כזו שמזמזמת לי בראש, מה גורם לאדם לתת את עצמו עד הסוף לזולתו? מה המניע של אותו אדם לבטל עצמו לחלוטין ולהחליט שהוא עצמו פחות מעניין!
פחות נצרך, והתשובה היא רבותי פשוטה להחריד! טוב לב מולד! חינוך אחר! מתת אל, וכך או כך אני כותב פוסט על בנה של מנטינה "עמרם אברהם" ואני מצפה כמו תמיד לקבל התייחסות לאיש הנידון! ואני לא מצליח להבין את הסנריו שמתרחש מול עיני הנדהמות, רובם ככולם אומרים מילה שתים על האיש נשוא הפוסט, וכמעט כולם מציינים את מנטינה" האם.
ואני מתחיל לחפור ולדעת יותר על האישה הייחודית הזו, הגברת מחזיקה בקיוסק בשכונת אולגה ג', צמוד לבית הספר יבנה, והימים לא פשוטים, כסף רב אין לילדים לקנות בקיוסק, אבל מהר מאוד מבינים ילדי השכונה שקיוסק הפלא הזה בכלל לא מעוניין בכסף, הכסף הוא בכלל לא האישוי! היא מנטינה המופלאה מפעילה את הקיוסק שלה כמפעל הזנה של אדם אחד!
היא מבשלת! עושה ים של כריכים ושתיה, ומחלקת למי שרק צריך וגם מי שלא, ואני מתבונן בתמונה המופלאה הזאת ששלחה לי יקירתי טלי האהובה, (הבת של סידו הצדיק) מסתכל בעיניים הטובות האלה! עיניים מלאות טוב אין סופי! מן הילה של קדושה אופפת אותה אפילו דרך התמונה הדוממת.
מנטינה היא סוג של צדיקה נסתרת, אמר לי פעם איש צדיק במיוחד, אמר; תראה רפי, אתה אפילו לא יודע ולא מכיר, אבל יש בארץ קבוצה קטנה מאוד של אנשים, שאף אחד כמעט לא מכיר, והם אלה שבצדיקותם מחזיקים את העולם על הכתפיים שלהם! הם הצדיקים הנסתרים האלה הם הלב הפועם של העולם כולו!
ואני נזכר בדבריו החזקים ויודע בברור, מנטינה היתה בדיוק אחת כזו!!!! צדקת עולם! ואני כל כך גאה לחשוב שהיא מנטינה" המופלאה חיה בתוכנו, בתוך השכונה הקטנה שלנו! אני לא בטוח שאנחנו מבינים איזה זכות נפלה בחלקנו!
מנטינה אהובתי, בבקשה בבקשה את שם למעלה, בטוח שאת מסתופפת בצילם של מלאכים שרבים בניהם מי יהיה קרוב אליך יותר, אנא שמרי על תושבי השכונה שאהבת כל כך, תהיה נשמתה הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"