מאיר בן חמו – האיש הכי טוב בגבעת אולגה שהלך לעולמו מוקדם מהצפוי
זו הפעם השנייה שאני מפר את ההבטחה שנתתי לעצמי, אני לא כותב על אנשים שהלכו לעולמם זה עתה, אין לי באמת כוונה להיות המספיד השכונתי, אבל יש דברים שגורמים לך אפילו שלא ברצונך להפר כל הבטחה שנתת לעצמך או לכל אדם אחר.
ואני משוטט ברחובות השכונה, מגיע לאמא לשתות כוס תה חם, לא מבין אפילו למה, אני שם את אותם מרכיבים בתוך כוס התה, שקית תה, סוכר לפי טעמי, עלה יפה של שיבה או נענע ובכל זאת אף פעם אני לא מצליח להגיע לטעם הנהדר של התה של אימי, זה באמת נושא ששווה מחקר קטן.
ממול הגברת, עליזה דגן שכנתה היפה של אימי יוצאת החוצה וביד שלה כוס תה חם, ועוגייה בידה השנייה והיא האישה הטובה הזאת נותנת את הדברים האלה למנקה הרחובות שליד, היא עושה זאת בכזו טבעיות, כל כך מתאים לחום ולאהבה שיש לאנשי השכונה לאדם באשר הוא אדם, ואני חוזר למאיר בן חמו, או כפי שקראנו לו החברים, "מאיר השמן".
תראו מאיר השמן היה באמת אחד האנשים הכי נחמדים במזרח התיכון כולו, לא משנה את מי שרק תשאלו, תקבלו מיד מן חיוך אוהב כזה, ולאחר מכן תשמעו את המשפט שחוזר על עצמו, מאיר היה בחור טוב בצורה קיצונית, מין אחד כזה שהחיוך לא יורד לא מהפנים העגולות והיפות שלו.
אני כל כך מצטער שלא ראיתי אותו המון שנים, ויותר מצטער שלא ידעתי על מחלתו הארורה, מצטער שלא יכולתי להיות איתו בימים הקשים שלו, מאיר השמן היה כל כך אולגאי, כל כך אהוב, אני יכול לומר בנחרצות שאין ולו אדם אחד שיכול היה לומר על מאיר שלנו מילה אחת רעה.
מאיר לא הקים משפחה, אני באמת לא מבין מה הסיבה לבדידות הזו שלו, אבל לי בכלל אין ספק שלו היה בעל ילדים הוא היה הופך להיות אבא מדהים, אחד כזה עם לב ענק כמו שלו היה הופך את חיי ילדיו לחגיגה אחת גדולה, והוא מאיר שלנו הלך בדרך כל בשר, ואני מביט למרום, מסתכל בתמיהה על הגזרה הנוראית שנכפתה עלינו ולא מבין.
לא מבין איך איש כזה, כולו ערמה של טוב אחד מוחלט הולך בצורה קשה כל כך, אני יודע, יגידו המאמינים, גזרת שמים וכו', ואני בכל זאת כועס והרבה, מאיר אהוב נפשנו, מאיר הטהור, אתה שם למעלה!
אולי לך יש תשובות טובות משלנו, סליחה שלא היינו איתך אהובנו היקר! אנא למד עלינו זכות, אתה בטוהר הנדיר שלך תוכל לפתוח שערי שמיים, נוח בשלום על משכבך, ושם מלאכים עטופי לבן יחבקו את גופך הטהור ויובילו אותך אחר כבוד לגן עדן, תהי נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים אמן ואמן כן יהי רצון".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"