מאיר בוזגלו, מגבעת אולגה – המנהיג הכריזמטי שעמד על דעתו באומץ
חמש וחצי בבוקר, ואני מתעורר, עושה ניסיונות נואשים להמשיך בשנת הבוקר הטובה, מבין שזה כבר לא יקרה, יורד לאן שיורד מכין לעצמי קפה נהדר של בוקר, טיטו החתול הפסיכופת שלי מחליט שזה זמן מצוין למשחקי חתולים, מיילל לי בחתולית מדוברת מיני יללות מוזרות שרק הוא מכיר, עושה גיחה מהירה החוצה לבדוק מה אומר מזג האוויר
ואני עושה מעשה ומתחיל ללכת לטיול בוקר קריר במיוחד, כך או כך אני מוצא עצמי בפאתי יער חדרה, צריך להודות המקום אף פעם לא היה פנינת טבע מהממת, ועכשיו תוסיפו לכך את הבנייה המאסיבית את הרכבת שנוגסת בכל פינה ירוקה והרי לכם אירוע מכוער במיוחד, ואני כמו אני מתרכז דווקא בזיכרונות היותר נעימים
שלוליות המים הענקיות של ילדותנו עדין קיימות פה ושם, ואני מתיישב לי על גזע עץ עזוב, שני חיפושיות שחורות עושות אהבה של חיפושיות מתערבבות זה בזה ומתפשלות בבוץ של הלילה, ואני מביט בהן מהופנט, וחוזר משום מה לאחור ונזכר דווקא במאיר בוזגלו".
קטע הזוי לחלוטין, תראו מאיר בוזגלו היה באמת סוג של תופעת טבע אולגאית משובחת, האיש הקטן גדול הזה הוכיח על אמת מהו אומץ לב, בימים של סערות פוליטיות לא פשוטות, בשכונה שהיא רובה ככולה מזדהה עם תנועת הליכוד והעומד בראשה, מנחם בגין האלמותי, קם איש אחד והולך נגד הזרם ומתחבר דווקא עם התנועה השנואה כל כל, מפלגת העבודה".
צריך להבין הדבר הזה הוא דורש אומץ לב יוצא דופן במיוחד, ללכת נגד שכונה שלמה כמעט, לספוג עלבונות לא פשוטים, וצריך להודות גם גידופים, אבל מאיר הוכיח שאדם בעל עקרונות, צריך ללכת עם אמונתו עד הסוף, לימים החל לעבוד בפנימייה החינוכית 'עירון חדרה', שם שימש כקניין של המוסד.
ואני מצטרף אליו כמנהל הפנימייה החינוכית, ובאמת שם הצלחתי להכיר טוב יותר את אישיותו המיוחדת, מאיר הוא מסוג האנשים שנולדו לעבודה ציבורית, מן דחף כזה שהוא חזק ממך, ושאני חושב על מאיר היקר, אני רואה מנהיג!
מנהיג שלא הולך כמקובל עם הזרם, מנהיג שרואה דרך ומתווה אותה, כמה חסרים לנו אנשים בדמותו של מאיר, אידאולוג אמיתי, איש אמיתי, ואני הכי מתגעגע גם למאיר וגם לדרכו, יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"