מאיר סלקמון – האיש היפה מגבעת אולגה שחייו הסתיימו מוקדם מהצפוי
יש ימים בחיי אדם שהם סוג של ארוע מכונן, הסיפור הטראגי על שמעון יוסף ז"ל הפך להיות מן אבל שכונתי חוזר כזה, התגובות היו טעונות במיוחד ושיקפו האמת את הערגה של האנשים בשכונה לעוד ועוד דמויות מהסוג המשובח הזה, אבל משפט אחד שחזר על עצמו כמה פעמים עשה לי טלטלה אמיתית.
הרעיון שאין ולו גלעד אחד, או אתר הנצחה אחת לנופלי השכונה לדורותיה הימם אותי, ואני שואל, אומר, האם יתכן שהמוסדות העירוניים או הממשלתיים לא טרחו מעולם לחשוב על הנצחת הילדים שלנו?. מראה בדיוק את היחס המחפיר של האנשים למעלה אלינו תושבי השכונה, ואני כאן מבטיח שהעניין הזה יהיה לי לאתגר של חובה
ואני עושה דרכי לכיוון חוף הים, גשם טוב כל כך מלטף את ראשי הרטוב, ואני מתבונן בסוכת המציל השוממה, שחף אחד אמיץ לב במיוחד מפלח את השמים הקודרים, מנסה לתפוס דג חסר אחריות, ואני נזכר דווקא במאיר סלקמון.
לא מבין אפילו למה וחיוך רחב מתפשט על לחיי, תראו מאיר סלקמון היה התגלמות היופי, מין אליל יווני כזה, עשוי לתלפיות, גבוה כארז, עיניו בהירות מציצות בך בשלל צבעים מוארים, והוא מאיר מגלה את יופיו המיוחד והופך אפילו נגד רצונו למן אליל נשים!
היכולת שלו לכבוש נשים הופכת אותו לשם דבר בשכונה והוא זוכה לקבל את הכינוי, "הצייד", מאיר סלקמון היה אומנת צייד מוכשר אבל הייתה בו תמימות נהדרת, מן אחד כזה שאף פעם לא פגע באיש, אולי בגלל זה הוא היה דמות כל כך אהובה בשכונה, כך או כך באחד ממסעות "הציד"..שלו..
הוא מכיר בחורה מאנגליה, הם מתאהבים והוא מתחתן ומהגר איתה לאנגליה, נולדו להם שלושה ילדים, וסלקמון מתחיל את חייו באנגליה, יום לא בהיר בכלל הוא מתבשר שחלה מאוד, ושם בגולה הקאה הוא מסיים את חייו!!
מאיר סלקמון זל" היה דמות מרתקת בנוף האולגאי, אנחנו החברים אהבנו אותו, אהבנו את צחוקו הרועם, אהבנו את יופיו, בעצם אהבנו את כולו, מותו המוקדם והבלתי נתפס היה יום אבל מיוחד בשכונה הקטנה שלנו, יהי זכרו ברוך.
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"