מונט דגן מגבעת אולגה – גננת של שכונה שלימה!
יום ראשון בשבוע, באמת יום שאני לא מחבב במיוחד, החזאים מנבאים לנו שבוע שרבי ואני שכל כך אוהב את החורף הישראלי נכנס למן עצבות מיותרת.
בחוץ זוג קשישים עושים טיול של בוקר, מספרים סיפור של אהבת אין קץ, וכך או כך אני מביט על לוחות המודעות הארורות, שמה הבלתי נתפס של מונט דגן מופיע באכזריות ממש באמצע לוח המודעות העצוב כל כך, ואני באמת מנסה לגייס את כל כישרוני הדל כדי להצליח להכיל את הדמות הבלתי אפשרית הזו.
מונט שנולדה בטוניס מבינה שההורים מתכוונים לעזוב את טוניס ולהגר לצרפת, כציונית נלהבת היא מצליחה לתמרן את הוריה ולשנות את מסלול החשיבה שלהם, ולכוון אותם לעליה לארץ ישראל.
מונט מקימה משפחה בשכונה ומתחילה את המסע המופלא שלה כעובדת בגן ילדים, מספיק לראות את התמונה למטה כדי להבין את העוצמות של האישה הזו, ככה בלי בכלל שהתכוונה היא פורשת את ידיה מעל קבוצת הילדים, כמו כיפת ברזל מגוננת. וכך אכן הייתה, מן דמות שהפכה את חווית הגן לעונג אחד גדול, וכך הם הילדים האלה הופכים למנגינת חייה, תראו רבותי, להיות גננת, זה הכל חוץ מעבודה!
אחת כמו מונט רואה את עבודתה כשליחות בלי מרכאות, די לראות את אלפי הילדים האלה שעברו איתה את גיל הילדות, איזה אהבה היא סופגת ברחוב ואני שתמיד אמרתי שיש דברים שילד לא שוכח! ילדים יודעים מהי אהבת אמת! והם אותם ילדים נוצרים את מונט בליבם משאירים לה פיסת חלום שרקמו איתה ביחד בגן הקטן ההוא.
ואני בכלל חושב שהקדוש ברוך הוא בעצמו בחר במונט לטפל בילדי ישראל, הוא יצר אותה במיוחד למשימה הכי חשובה הזו, אבל באמת שמונט היתה לא רק גננת, האישה החד פעמים הזו הופכת את הבית שלה לבית תמחוי אחד מסועף.
היא תופרת תחפושות לאלה שידם אינו משגת לקנות אחד מן המוכן, משפחה ושכנים שמתכננים שמחה פוקדים את ביתה הפתוח, והיא אופה ומבשלת ממש בלי היסוס כאילו היה זה דבר הכי טבעי שאפשר.
והיה בה במונט עוד צדדים כל כך מופלאים, זו האישה הזו שגדלה בשכונה ידעת ספר מהו, היא קראה ללא הפסק, גמעה את הסיפורים האלה שלקחו אותה לחלומות האלה שלא הספיקה לממש.
והיא הנדירה הזו גם מצטרפת לסדנת התיאטרון האולגאי והופכת עוד חלום ילדות למציאות אפשרית, תראו באמת יכולתי להמשיך לכתוב על מונט ללא הפסק, אך גם אני מבין שהאדם הסביר מוגבל בסבלנות הקריאה שלו, והיא הולכת לעולמה.
זו המלאך האולגאי הנדיר הזה, הולכת ומשאירה משפחה כל כך מרוסקת, ושם למעלה מלוים אותה מלאכים צחורי כנף, מחזיקים את ידה הרכה ומנגבים דמעה אחת שנפלה על הלחי החמה שלה, והיא מביטה לאחור רוצה לומר, הכל טוב אהובים, רק תהיו בבקשה טובים, יהי זכרה ברוך!
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"