"משה ( ונונו )בננה", מגבעת אולגה – האיש שעשה מהלימון לימונדה

ואני מלקט אותם במן אובססיביות כזו שכאילו קוראת לי ממקום שאני לא מכיר, והם אלה שהיו חלק מילדותנו נעלמים בתוך משחק החיים נשכחים כאילו לא היו מעולם, בוקר של יום שישי, בחוץ קרירות מסוימת מסבירה רק למי שרק שכח שהסתיו בפתח, שיר של פעם, וקפה נהדר ואני על גג העולם.

תראו חברים, יש אנשים שכאילו נעלמו לך מהזיכרון והבזק אחד של תמונה נסתרת מחזיר אותך באחת אל ימים נהדרים, ואני חושב על אחד הדמויות הכי צבעוניות שליווי אותנו, משה ונונו, המכונה "משה בננה" .

משה היה בעצם כל מה שרק רצית מאיש משפחה, זה שהגיע לארץ בגיל 12 לערך, כבר אז הבין הילד הקטן הזה שהוא חייב לדאוג לעצמו, הוא לומד את הדברים הבסיסיים, משתמש ביופי הטבעי שנתן לו הבורא להיות הכי מקובל חברתית, כך או כך משה מקים משפחה, מביא ביחד עם אשתו שישה ילדים, ועד כאן בערך הדברים הטכניים.

אבל באמת שמשה הוא ההוכחה איך ילד קטן שהגיע לארץ כל כך זרה מצליח להבין מהר שזה הוא מול העולם, הוא מתחיל לעבוד ב "שוק חדרה", שם הוא מתמחה בזן אחד של "פירות הבננה", והוא הופך להיות המומחה בזן החשוב הזה, משה בננה בעל העיניים הכחולות, היה מסתובב בשוק והעיניים הכחולות האלה היו מאירות את אפרוריות השוק.

מן פרח כחול כזה שהביא ניחוח של יופי שקישט את הדוכנים המשמימים, ואני ככה עושה כמה טלפונים ושומע סיפורים על איש שהיה יודע כל כך מי מהקשישים האלה שהגיעו לשוק ואין כסף בכיסם, הוא ידע מי הם המלקטים האלה שמקוששים עוד עגבנייה עזובה או בננה סוררת, והוא "משה בננה" היה אוסף מבעוד מועד ירקות ופירות ודואג לתת אותם לאלה שכל כך היו זקוקים לזה.

לא לחנם כינו אותו חלקם בתואר המדהים "המלאך הכחול", אבל "משה בננה" נודע גם באהבתו הבלתי מסויגת לקבוצת הפועל חדרה, הוא תרגם את אהבתו זו כשהוא הופך להיות סדרן משמעותי בקבוצה האהודה שלו, גם שם הוא משה שלנו מזהה את הילדים האלה מהשכונה שעומדים על הברזלים המובילים לכניסה והוא כמובן מכיר אותם אחד אחד והם יודעים שאם משה נמצא הוא כבר ימצא את הדרך שהם יכנסו לראות את המשחק הנכסף.

"משה בננה" הוא כל כך אולגאי, זה שגדל בשכונת אלי כהן, כן בתוך הבתים הקטנים האלה הוא ורעייתו האהובה מצליחים לגדל שישה ילדים, רק מי שמכיר את הבתים הזעירים האלה יכול אולי להבין איזה גיבור היה משה ונונו, איזה גדלות נפש הייתה לאיש המשפחה הזה שוויתר בקלות מכעיסה על מנעמי החיים רק כדי לראות את הילדים האהובים האלה שלו עושים דרך נכונה בחיים.

ואכן הוא מצליח להביא את הילדים האלה להיות אזרחים כל כך נורמטיבים ואהובים, כן בין לבין הוא מתרגם את אהבתו למרוקו ערש תרבותו לטיולים מרהיבים שהוא עושה עם אנשים בדמותו, ואפילו הנמק הארור שפשה ברגלו לא מבהיל אותו והוא נושך שפתיים בגבורה לא מוסברת ועושה חוויות לאלה שהצטרפו אליו לטיולים המדוברים האלה

"משה בננה" בדרכו שלו שתה את החיים עד תומם, משה בשבילי, הוא האבא האולטימטיבי, האולגאי הגאה הזה שעשה מהלימון לימונדה, זה שהוכיח שאהבה יכולה לנצח, ואני הכי הייתי רוצה להחשיב עצמי להיות חלק מהאיש הענק הזה, כן "משה בננה" הוא התגלמות הציונות כפי שחלמו אבותינו, זה שהגיע לארץ כילד, הקים משפחה לתפארת ונתן תקווה לקיום עם ישראל בארצו".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"