משה עזיז – איש הרפואה של גבעת אולגה

יום שלישי, יום באמת מיותר, בחוץ כל כך חם אפילו טוטו החתול הפסיכופת שלי תפס פינה קרירה כך שלפחות בגזרה הזאת נחתה עלי שלווה מסוימת, האולימפידה המופלאה בעיצומה ואני לא יכול שלא לחשוב עלינו הילדים של השכונה, אני נבהל לחשוב שלא העלנו בדעתנו שיש מי מאתנו שהיה יכול להגיע לאולמפידאה, והשאלה היא למה?

האם היינו ילדים פחות מוכשרים? פחות בעלי יכולות ספורטיביות, והתשובה היא חד משמעית שלילית, הזלזול של הרשויות, (עירייה ממשלה וכו') חוסר מתקנים מתאימים והכי אני חושב זה ההנחה שאלה הילדים מהשכונה, מקסימום שווים כדור כדורגל עגול אחד, ואני אומר, קובע היו גם היו בשכונה ילדים כל כך מוכשרים שרק אם היו נותנים להם הזדמנות או הכוונה נכונה הם היו יכולים בשקט להיות ספורטאי על.

ואני כמו אני חוזר שוב למחוזות ילדותי ונבהל, נבהל לחשוב שאלה שהיו שירת חיינו הולכים ונמוגים מזיכרוני, לאט אבל בטוח הם היקירים האלה הופכים למן צל נשכח במרוץ החיים המטורף, ועכשיו תחשבו על משה עזיז האח המיתולוגי של קופת חולים כללית.

משה עזיז לומד את מקצוע הרפואה בעירק נוחת בשכונה הטובה שלנו ושם בקופה מבינים שנפל להם תפוח זהב ישר ליד והוא מתחיל לעבוד כאח.

משה עזיז הוא דוגמא מצוינת לאיך צריך לתפקד איש רפואה, משה מבין מהר מאוד שלשכונה הזאת יש צרכים אחרים, קשישים שאינם יכולים להגיע לקופה בעצמם, חולים קשים הזקוקים לעזרה, וזה מספיק למשה המופלא להתחיל לעשות ביקורי בית.

צריך להבין שמשה לא היה מצויד ברכב צמוד או כל עזרה אחרת, הוא משה היה מכתת רגליו בין הסמטאות הרבות, מצויד במזרקים ובתרופות והופך להיות שלא ברצונו לקופת חולים נודדת, את הדברים האלה הוא עושה בהכי טבעיות שרק אפשר, משה רואה בעבודתו שליחות רפואית וחברתית ראשונה במעלה.

כך או כך מבינים שם בהנהלה למעלה שאסור לתת למשה לברוח להם מהידיים והם ממנים אותו למנהל הקופה בשכונה, משה הוא זן נכחד של אנשים שהטוב שלהם מתערבב עם המקצוע שלהם והופך אותם לסוג של שלמות של אדם, ואני עדין זוכר את החיוך הזה שלא מש מפניו, את האדיבות הכמעט אירופאית הזו שהייתה כל כך אופיינית למשה.

אני בכלל חושב שאת הסטנדרטים האלה הוא הצליח להשריש באנשים, את החשיבות שבשרות, את היופי לראות איש קשיש או קשישה מקבלת טיפול וחוזרת הביתה עם חיוך של עשירים, משה הוא כל כך אולגאי! היה בו במשה חמלה ואהבת אדם שכל כך חסרה היום, איש אחד שעלה מעירק ועשה שכונה שלמה בריאה וכל כך אסירת תודה, ואני כל כך משוכנע שמשה יושב הכי קרוב לקדוש ברוך הוא, שהרי הוא הבורא רוצה לידו את הכי טובים!"

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"