מוטי עטיה – השוער ה"צנום" ו"הענק" של הפועל גבעת אולגה

מוטי עטיה שיבדל"א , היה שוער "צנום" אבל "ענק". כישרון אדיר, שוער אמיץ, ומלא באדרנלין שהיה מזנק ללא מורא לרגלי היריב, ומציל כדורים שנראו כבר כמו שערים בטוחים שעד עכשיו קשה להבין.. איך? איך ?…הוא היה מביט ומנופף לקהל שהיה שואג לעברו: "אריה! אריה! אריה.. אריה.. אריה.." – והוא היה "מתאבד" עבור הקבוצה, השכונה, והקהל". מוטי עטיה השוער "הענק"!

מוטי עטיה גדל בשכונת גבעת אולגה וכבר מגיל קטנטן, היה מקפץ, מדלג, ומזנק על הכדורים במשחקי הילדים בשכונה בבתי הספר ובין הסמטאות ובגיל 9 הצטרף לליגת השכונה שהתקיימה ב "מועדון ויצו". הוא הצטיין בליגה הזו שמשכה אליה רבים מבני השכונה, והוכיח כי הוא בעל אינסטינקט מצוין, זריזות, ובעל אומץ חסר תקדים, עד כדי זינוקי התאבדות לרגלי שחקני היריב בכדי לחלץ כדורים.

מוטי התפרסם מיד בשכונה כילד מוכשר בעל יכולת בלתי רגילה, ויש לציין שהכל בא איתו, ממנו, כישרון מולד, שכן מוטי היה ידוע כאחד שלא היו לו את הנתונים הבסיסיים שצובר ילד שמתחיל לשחק כדורגל מקצועני בגיל צעיר מאוד כמו היום ובהגיעו לגיל 13 קיבל את הצעתו של חברו מילדות – דני קפלן שהמליץ עליו למאמני מחלקת הנוער בהפועל גבעת אולגה להצטרף למחלקה, וכך היה.

מוטי הגיע והצטרף לקבוצת הילדים שהתאמנה תחת המאמן לילו סרוסי ואצלו עשה מוטי את השנים הראשונות בכדורגל המקצועני וכבר אז ראו כולם, כי הילד הקטן והצנום הזה שהגיע, יהיה שוער ענק, אדיר ואמיץ.

הוא הצטיין בכל קבוצות הילדים ובגיל 16 בלבד כבר הצטרף לקבוצות הנוער והבוגרים במקביל תחת המאמן ללו גבאי ז"ל, ומישל בן דוד (בהתאמה) כשהוא משחק עם נערים בוגרים ממנו בשנתיים ויחד עם חברי הילדות שלו – פשוש, קפלן, ועקנין, יחזקאל, סעדה, גמליאל, ויצמן, וכל השאר.

מספר שנים הופיע מוטי בהפועל גבעת אולגה והציג יכולת מעולה, ולאחר מכן עבר להפועל חדרה לאחר ששוכנע ע"י עמי אלחדד שחקן חדרה לעבור אליהם ומוטי נזכר ומשחזר: "כבר בגיל 16 שיחקתי בנוער ובבוגרים במקביל

בבוגרים היו שני שוערים ענקיים ,פלינק יוסף ז"ל, ושלמה אנקווה שיבדל"א, שהיו גיבורי הילדות שלי. הערצתי אותם ופתאום מצאתי את עצמי משחק יחד איתם ויותר גרוע "תפסתי את מקומם, הם לא ראו מגרש. חחח" צוחק

"האהבה הענקית שלי הייתה הפועל גבעת אולגה ,אני לא יכול לשכוח את הימים היפים האלו, הייתי עולה למגרש ומתחיל לערוך את החימום שלי ברחבת ה – 16 ורץ מקצה אחד לקצה שני, הייתי מביט ליציע, עמדו שם אולי 3,000 אוהדים שקראו לי –"אריה!אריה!אריה אריה אריה…" הייתי מקבל טון של אדרנלין ומאותו הרגע ידעתי שאותי לא יכניעו אותי יותר מ- 60% השקעתי בגלל הקהל".

את ההעברה שלי לחדרה אני לא שוכח – עמי אלחדד מצד אחד שכנע אותי לעבור, ועמי קורקוס מצד שני עמד על כך שאישאר באולגה, "כמעט השתגעתי" חחחחח בסוף הפיתוי לעבור לליגה גבוהה יותר שכנע אותי והכנסתי "טופס הסגר" למשרדי ההתאחדות לכדורגל, אך לאחר משא ומתן "קשוח" בין הצדדים הוצאתי אותו"

סיכמנו כי אשאר בגבעת אולגה עד סיום אותה עונה – כך היה, וטוב שהיה כי באותה עונה ( 1977/78 ) עלינו לליגה א' ואת החוויה הזו לא אשכח בחיים שלי, הייתה עונה מדהימה, ואלפים מהשכונה ליוו אותנו, את השאגות שלהם אני שומע עד היום ואז עברתי להפועל חדרה שגם בה הייתה לי תקופה מצוינת. הופענו בליגה הארצית ( הייתה אז הליגה השניה בישראל ) הגעתי לשם ביחד עם עופר סטולרו וגם הוא "לא ראה מגרש". חחחח.. עשיתי שם תקופה יפה ועברתי חוויות גדולות".

לאחר שנים בחדרה חזר מוטי הביתה להפועל גבעת אולגה והספיק לשחק גם עם שחקני הדור שאחריו : דורון טבריטצ'י, אלי אוחנה, אלי שמש, ועוד רבים ומוכשרים, והוא מוסיף: "הייתי חייב לחזור אפילו לתקופה קצרה, וגם היא הייתה יפה ומרגשת, וגם בה הצלחנו שוב לזכות באליפות ( 1990/91 ) ולהעפיל לליגה א'. תודה לאל שזכיתי לחוות את ההרגשה הזו פעמיים בשכונה האהובה שלי".

מוטי היום, נשוי לשמחה ובעל משפחה לתפארת ותמיד מתגעגע לכדורגל

"מתגעגע מאוד למרות שהייתה לי קריירה יפה" – אומר

שיחק כאמור שוער עם החולצה 1 כי אז היה נהוג ששוערים לובשים את החולצה הזו"

שחקן מסוים שמאוד נהנית לשחק איתו?

הייתי הצעיר שבחבורה וכולם היו מבוגרים ממני לכן לא רק שנהניתי עימם אלא הערצתי אותם קודם כל כאנשים, כבני אדם, אחרי כל אימון לא רצינו בכלל ללכת הביתה, היינו נשארים עוד שעות רק כדי להיות ביחד, אנשים מדהימים, חברים עד עצם היום הזה. יצחק צ'יקו גיבש ז"ל – היה ה"אבא" שלנו ובתור שחקן – הגדול מכולם! קפטן, חבר אמיתי, המנהיג הבלתי מעורער. אי אפשר לשוכח אותו וזיכרונו נשאר איתנו לעד.

שמואל סבג ז"ל החלוץ הענק סקורר! יעקב ראובן – חלוץ ענק מהיר כישרון על! משה עודד – הקשר האחורי האדיר. עמי קורקוס – הלב של הקבוצה שגם חיבר ודאג לנו להבין שהפועל גבעת אולגה – זו גאוות יחידה! בני תנעמי המנוע המצחיק והמיוחד. אלי פלח המוכשר. לילו סרוסי הענק. אלברט מריג'אן האגדה שיכול היה בקלות להופיע ברמות הכי גבוהות. שאול יחזקאל המיוחד, ועמי אלחדד חבר יקר שנולד איתנו בשכונה. שחקן מצוין שהביא אותי להפועל חדרה, דאג, ותמך."

זיכרון מיוחד ממשחק ספציפי שתמיד נשאר איתך?

• משחק הראשון שלי בבוגרים באפיקים

שני מחזורים לסיום העונה, ואנחנו חייבים לנצח בכדי להישאר בליגה – פלינק ואנקווה "עשו שרירים" בגלל עניינים כספיים, ואני לא הייתי בתוכניות בכלל, פתאום נכנסו אליי לחדר, דני סעדה ז"ל, ועמי קורקוס שיבדל"א. פנו אליי ואמרו : "קום, אתה עולה לשחק"! כמעט התבלבלתי.. חחח ניצחנו 2:0 עצרתי פנדל, היה משחק ענק, היו שם איזה 2,000 אוהדים שלנו שהשתלטו על הקיבוץ.

• משחק נוסף – מול בית"ר נתניה, שנחשבה לאימפריית כדורגל

שיחקו בה כוכבים כמו כמו: עזריקם גורודינסקי, שלום אסרף, אלי חג'ג'. ועוד. משחק צמרת בקופסא בנתניה, כבר בחדרי ההלבשה שמענו רעש, שיצאנו מהמנהרה של השחקנים ראינו את הקהל וכמעט שלא עמדנו בהתרגשות הזו – קהל אדיר. העפתי מבט אליהם וידעתי שלא יכניעו אותי! ניצחנו 2:0 משערים של אלברט מריג'אן ויעקב ראובן – היה ענק, במשחק הזה אגב חזה אברהם מרצ'ינסקי שמיד הזמין אותי להגיע להפועל כפר סבא."

• במדי הפועל חדרה במשחק הראשון שלי – מול הפועל ירושלים

"פיגרנו 3:0 במחצית ,נחום סטלמך האגדי קרא לי מהספסל ואמר לי להיכנס, אמנם הפסדנו לבסוף 3:0 אך מה שהיה חשוב שלא קיבלתי שער, וכך זה נמשך עוד שמונה מחזורים רצופים. ומול הפועל לוד ברבע גמר גביע המדינה – עצרתי פנדל ניצחנו 2:1 משערים של עודד מכנס"

קבוצות בארץ? בעולם?

"בארץ – הפועל גבעת אולגה ,כי לאהבה אין תחליף! בחו"ל – ברצלונה, צ'לסי, ואיפה שרואים כדורגל טוב"

מה דעתך על הכדורגל של אז ביחס להיום

"אז הכדורגל היה משפחה. חוויה בכל משחק ומשחק. כבוד הדדי בין אדם לרעהו, הכדורגל היה אהבה, צנוע הכסף היה קטן ומלא בכייף, היום זה כסף, כסף, כסף, ושואווו לתקשורת. מבחינה מקצועית הרמה היום לדעתי ירדה ובלי קשר ,עם הייתי משחק היום, הייתי בליגת העל. חחחח.."

מה אתה חושב על המצב העכשווי?

בשנים האלו הפועל חדרה משחקת בליגת העל זה כבר 6 שנים ועל זה מגיע את מלוא המחמאות! ובל נשכח שזה הגיע גם על חשבון "האיחוד" עם גבעת אולגה. יש כאלו שצידדו באיחוד שבעיקרון כולם יודעים שזה לא איחוד ואני לא רוצה להיכנס לזה – אמרתי את דעתי! ובתור אחד ששיחק בשני המועדונים אני כן חושב שצריך שיהיו בעיר שתי קבוצות. כדי שיהיה לבני הנוער הבוגרים הצעירים אופציה נוספת ושלא ינדדו לערים ויישובים אחרים בקבוצות אחרות. שתי קבוצות מוסיפות עניין לציבור וזה קיים בכל עיר אחרת רק אצלנו היו "אינטרסים" אחרים וכל מי שאחראי לעניין צריך להתבייש".

"מוטי עטיה: מהיכרות רבת שנים איתך חייב לציין שתמיד כייף לראות ולשמוע ממך. כישרון ענק, שוער אמיץ, מלא באדרנלין, זוכרים את הזינוקים האמיצים לרגלי היריב, ואת ההצלות המיוחדות שעד עכשיו קשה להבין.. איך? איך ?…אבל כנראה שרק אתה ה "אריה השואג", שחי את המשחק. כאילו עד עכשיו מביט ומנופף לקהל הענק! עשית את זה ובגדול. תמשיך להיות אדם מקסים ולעשות מצוות!! זוכרים אותך תמיד לטובה, גדול שבגדולים – "אריה! אריה! אריה.. אריה.. אריה.." – אלוף שלנו ! בריאות ואריכות ימים בע"ה"

• חני ( חן ) קורקוס

היום השוער האגדי מגונן בהתנדבות, ובשליחות אדירה על חוסי בית האבות בשליחות הרואית שראויה לכל שבח ומראה שוב ושוב מי זה האיש המיוחד הזה שכל השכונה גאה בו!

• והידיעה על התנדבותו כאן
• טור נוסף אודות השוער האגדי כאן