מוטי לוי מגבעת אולגה – נהגו של כבוד הרב, שהפך בעצמו לצדיק על

באמת טיול סתמי של בוקר נפלא, שמש חורפית נעימה במיוחד, מן קרני שמש צבעוניים כאלה שגם מלטפים את כולך וכבונוס מראים לך את היופי של הבריאה, ואני מתיישב על סלע בודד שנפל אולי מהשמיים, מן סלע יפה כזה שקיבל צורה של ספסל כזה, ואני מניח את גופי על הסלע הטוב הזה, מסביב הבוקר רוחש תנועה.

עובדי הניקיון החרוצים עושים פינש אחרון לפני שהם נעלמים לתוך שינת הבוקר החשובה, גנן נמרץ במיוחד גוזם עוד ועוד עצים, ואני מתרכז בגיזום אכזרי של עץ לימונים מדהים בפירותיו היפים כל כך, והוא הגנן המוזר הזה קורע את העץ לגזרים מכוערים, משאיר כמה ענפים יתומים ועץ אחד מושפל כל כך.

ואני מסתכל על האופק הרחוק ודמותו של מוטי לוי עולה במחשבתי, תראו חברים, מוטי בן אולגה היה באמת תופעת טבע של איש אחד, האדם הטוב הזה שהיה מטופל בעצמו בילדים לא מועטים החליט לעשות מעשה ולהקדיש את חייו לעזרה לאנשים, מוטי שהיה נהגו של הרב ביטון הצדיק הפך במהרה מנהג לאיש סודו החשוב ביותר.

הרב הבין מהר מאוד שיש לו פה עסק עם איש אחר, מסור בצורה קיצונית לרב, איש של אמת, והוא הרב שם את כל אמונו במוטי, מוטי הנמצא עם הרב שעות וימים רבים מפנים את החשיבות של מתן צדקה בכלל ומתן צדקה בפרט, והוא מוטי שלנו הופך להיות מוסד צדקה של איש אחד, הוא בכריזמה המיוחדת שלו, בקסם האישי הנדיר, מצליח להשיג תקציבים במקומות שאחרים נכשלים.

את שיא יכולתו הוא מפגין בחגים שהוא אוסף ערמות מיוחדות של סלי מזון שמחולקות למשפחות נזקקות רבות, המיוחד בכל העשיה של מוטי הוא בכך שהאיש המיוחד הזה לא מנפנף בעשייתו, כל זאת הוא עושה בצנעה ייתרה, שחלילה לא תפגע באחד המשפחות הנזקקות, ואז קורה משהו שהוא באמת סותר את כל האמונה היהודית הבסיסית.

איש כזה מלא טוב, מלא בחסדים חלה, מחלתו של מוטי הייתה באמת מכה קשה לחבריו הרבים ובמיוחד למשפחתו המעריצה, מוטי הצדיק הענק הזה נכנע למחלתו והוא הולך בדרך כל בשר, הלווייתו שזכורה לי עד עכשיו חקוקה בזיכרוני כאחד האירועים הקשים.

לראות את הרב הקשיש מתייפח כילד כאילו איבד אחד מבניו, לראות את עשרות הרבנים, המוני האנשים האנשים שגודשים את רחבת בית העלמין, מסרבים להאמין ולקבל את רוע הגזרה.

מוטי הצדיק הנסתר הזה הוא חלק מגופה של השכונה, איש מלא טוב שעשה את הערכים שספג בבית, לעשות טוב לסביבתו, ואנחנו כל כך מתגעגעים, אני לא יודע בדיוק מה איתכם, אבל אני כל כך מתגעגע לחבר הטוב שלי, מוטי לוי, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"