דודתי שמחה – הדודה הלביאה מגבעת אולגה
יום שלישי, אומרים המבינים שהוא היום הזה פעמים כי טוב, במבחן התוצאה אני מפקפק בפסיקה המוחלטת הזו, ימים טובים של גשם מבורך במיוחד, השמים קודרים מבטיחים עוד ימי גשם, ואני כמו אני הכי פורח הכי בימים רטובים אלה, כך או כך שולח לי אדם שאני אוהב במיוחד את תמונתה המוכרת כל כך של דודתי שמחה גבאי!
ועכשיו רבותי איך מתחילים לכתוב על אישה שהיא באמת גדולה מהחיים, השנה היא 1951 שתי נערות מעיירת קטנה ב"ספרו" מקבלים החלטה לעלות לארץ, הגדולה כבר נשואה עם ילד, והם עולים על אונייה המובילה אותם לנמל מרסיי, שהם עוגנים בנמל הם נקלטים על ידי אחד מהארגונים היהודיים במקום, הם מזדעזעים לראות נערה צעירה מובלת לבדה עי" נערה צעירה כל כך.
הם לוקחים את הנערה הצעירה לפנימייה של הקהילה מתוך כוונה להשאירה בצרפת, טוב החברים האלה בצרפת לא הבינו בדיוק עם מי יש להם עסק, הגברת חותכת את הגדר בלילה נכנסת לחדר ומחלצת את אחותה הקטנה והם עולים ביחד לארץ, הנערה עם הילד היא כמובן דודתי והצעירה שהיא מעלה לארץ היא אימי.
הסיפור הפשוט הזה מסביר בדיוק מופתי איזה סוג של אישה היא דודתי, היא מקימה משפחה מרובת ילדים, והופכת להיות מן ביג ממה ענקית כזו שכלום מסתופפים בצילה הענק, אבל חייה של דודה רצופים בטרגדיות לא פשוטות שהיו ללא ספק ממוטטים כל אדם אחר.
בתחילה היא מאבדת באכזריות נוראית את בנה הבכור משעלי במטווחים מפגז נפל, השנים חולפות והיא מאבדת גם את בנה משוש עיניה משה (דובון) ואני הייתי מביט על האישה הגדולה הזאת מתוך חשש גדול לשלומה, והייתי רואה אותה עומדת כמו גזע איתן וממשיכה מתוך אחריות למשפחתה המורחבת.
ממשיכה להיות בית תמחוי ענק לכל מי שרק רצה להסתופף במטבח החם והמזמין שלה, דודה שמחה היא דוגמא לכוח הנשי, דוגמא לאימהות מופתית, דוגמא לעוצמה של יהודייה מיוחדת שהוכיחה בדיוק איך נולדים גיבורים.
אישה שביטלה את עצמה לטובת משפחתה, אישה שלימדה אותי להסתכל על החיים דרך הדברים היפים, היא דודתי היפה כל כך, הלכה לעולמה והשאירה משפחה שלמה מרוסקת, כל כך מתגעגעת, דודה שמחה השאירה מורשת, השאירה משפחה מעריצה, ואני הקטן, כל כך גאה שהיתי אפילו חלק קטן מחייה המופלאים, יהי זכרה ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"