"החבר הכי טוב שלי"

אני חושב שהיתי בגיל שבע או שמונה, אנחנו קבוצה של ילדים משחקים בחצר בית ספר ודווקא שם כמעט בסוף היום מחליט ילד גדול ממני בשנתיים שלוש להכות אותי ככה סתם כי בא לו, אני בכלל לא הכרתי את יוני, אולי בגלל שהוא היה בכיתה המקבילה  וככה הוא יוני חוצץ ביני לבין הבריון השכונתי, מביט ישר לתוך עיניו ודורש ממנו להניח לי

את הבריון הדרישה הזו של יוני לא הרשימה במיוחד, וגם הוא זוכה "לכאפה" מהחמוד הזה, ובלי בכלל לחשוב יותר מידי הולך יוני כמה צעדים לאחור, חוזר אל הבריון ובידו קרש שאסף, מניף את ידו ומנחית את הקרש ישר לתוך פרצופו ההמום של המציק השכונתי והשאר היסטוריה

מאותו היום הפכנו יוני ואני בלתי נפרדים, רק שהתעוררנו בבוקר היינו נפגשים באמצע הדרך וביחד הולכים לבית הספר, מיותר לציין שהסיפור הזה של יוני והבריון עשה כנפים בשכונה ומאז ידעו כל בריוני השכונה שעם רפי לא כדאי להתעסק, גם את ארוחת עשר אכלנו ביחד, חולקים בדברים הטובים ממש חצי בחצי, ואני אהבתי את יוני, תמיד ידעתי שעל יוני אני תמיד יכול לסמוך, ביחד אספנו בָּלֹוֹרוֹת בשלל צבעים וגוגואים נהדרים

בערבים היינו מחכים זה לזה רק כדי ללכת ביחד למרכז ולחלוק מנת פלאפל אחת אצל מנחם, ואחר כך היינו קונים ארטיק תאומים וחולקים גם אותו, אבל הכי אהבנו את הים "הסיני", שם בחוף הקסמים בילנו כמעט את רוב זמננו בדיג ובסתם רביצה מול קרני השמש הקופחת, ואחר כך הינו אוספים קרשים למדורה ויוני היה צולה את הדגים, ואני נשבע לכם שעד היום לא הצלחתי לשחזר את הטעם של הדגים שצלנו יחד בים הסיני, אני אפילו לא מבין למה אבל באמת לא היינו צריכים אף אחד אחר שיצטרף אלינו

הכי הכעיס אותי שתייגו את יוני כלא חכם, אחד כזה שכל השכל שלו נמצא בתוך כוחו הפיזי, ואני ידעתי כמה חכם היה יוני, איך הוא היה מנתח דברים בחוכמה כל כך רבה, שכעסתי על הדיבורים האלה היה יוני פוטר את זה בביטול סתמי, וככה נרקמה לה חברות שעברה כחוט השני בכל ימי נעורינו

אולי בגלל שאני הייתי יותר מוחצן מיוני היה לי יותר קל עם הבנות של השכונה, ויוני החזק והביישן היה משפיל עיניים ומסמיק במבוכה רק שהיה צריך להחליף מילה את יותר עם אחת הבנות ואנחנו היינו צוחקים ומקניטים אותו על הביישנות הידועה שלו

באמת שאני לא יודע אפילו איך זה התחיל אבל ביום אחד ממש לא בהיר יוני התחיל להתרחק ממני, ואני לא ידעתי את נפשי, הייתי הולך אליו הביתה נוקש על הדלת והוא היה מסרב לצאת החוצה אלי, אפילו במרכז היה חוצה את הכביש שרק היה רואה אותי, כל הניסיונות שלי להבין מה בדיוק קרה נתקלו באלם מוחלט, וככה לאט לאט נעלמנו זה לזה והפכנו לזרים מוחלטים

אנחנו אחרי גיוס, שיחה כמעט סתמית עם חבר משותף מגלה לי את הסיבה לנתק הזה עם יוני ששבר לי את הלב, "יוני היה מאוהב נואשות בתמר הקטנה שאיתה אתה יצאת" ואני ככה תופס את הראש בתדהמה! לא היה לי צל של מושג שהוא החבר הכי טוב שלי מאוהב בתמר! הייתי מפנה ליוני את הדרך בלי שום היסוס!

וככה ימים אחדים אחרי פגשתי אותו את יוני בשכונה, ניגשתי אליו וניסיתי לדבר איתו על האירוע הזה שגרם לנו לנתק אכזרי כזה, והוא מקשיב לי בעיניים אטומות, ממלמל כמה מילים של סתם והולך, וכך אני רואה את גבו של יוני ומבין זו סופה של תקופת שלא תחזור לעולם, מידי פעם אני רואה את החבר שלי עובר עם ילדיו ונכדיו, ואנו מחליפים נענוע ראש סתמי וממשיכים הלאה אל סוף התום!

• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"