בוקר שישי שלי – מחשבות על הדמויות ועל גבעת אולגה שעיצבה אותנו
אני יודע שכתבתי את זה כמה פעמים, אבל אני פשוט לא יכול להתאפק ולומר זאת שוב ושוב, אני כל כך אוהב את בוקר שישי, והבוקר המוקדם הזה מקבל טוויסט נוסף עם הגשם הנהדר הזה שבושש להגיע, ואני יושב במטבח החמים שלי, מוזיקה מדהימה באיזה ערוץ לא ידוע, וגם טיטו החתול הפסיכופת שלי מקבל מן רוגע לא ברור.
ריח הגשם מכה באפי והופך אותי לאיש הכי מאושר לרגע, זוג שבלולים דביקים במיוחד עושים אהבה של שבלולים ממש מולי, מתעלמים בהפגנתיות מנוכחותי המטרידה, וכך או כך אני חוזר לשיחה המפתיעה של אמש, תגיד אומר לי חבר של פעם "מה השיגעון הזה שנכנס בך? מה כל כך חשוב לך להעלות שוב ושוב את הדמיות הנשכחות האלה?
ואני מסתכל על האיש הזחוח הזה, מין אחד כזה שבטוח שהוא יודע תמיד מה טוב בשביל כולם, תראה אני יורה כמעט מידית, אני אנסה להסביר לך דבר או שתיים על עצמי, אתה חייב להבין גבר, אני לא עושה טובה לאף דמות שאני מעלה, נהפוך הוא! הם אלה שעושים לי טובה! הם האנשים הקסומים האלה מחזירים בי שפיות! הם נותנים לי להיות נטוע עמוק במציאות, עמוק בתוך האני העצמי שלי! הם המנטורים שלי!
הם האנשים הפשוטים האלה לימדו אותי דברים שאף מרצה באוניברסיטה לא יכול אפילו להתקרב לתובנות שספגתי מהדמיות הטובות האלה, והוא מסתכל עלי, מופתע במעט מהנאום הארוך מידי, ואני מוסיף, תוך שאני מביט חזק לתוך עיניו המשתאות, אתה יודע על מה אני באמת מצטער?
אני מצטער על כל כך הרבה שנים שחשבתי שאני טוב מהם, שזלזתי באישיות הפשוטה שלהם, כל זאת מתוך חינוך מקולקל, חינוך שהסביר לנו כמה הם האנשים האלה פחות טובים, פחות נחשבים, ואתה יודע משהו נוסף, אני כל כך מתבייש בשנים האלה שחשבתי שאני טוב מהם!
שהתרבות שספגתי נעלה יותר, חשוב שתדע אח יקר! הם היו רק פי אלף טובים ונעלים מימני, הם ידעו לשים את האצבע על הדברים החשובים באמת, התעלמו מרעשי רקע והיו ממוקדי מטרה, ואני אחי, אני הכי גאה בעולם שהיתי חלק ולו קטן בחייהם המפוארים, חברים אהובים שלי!"
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"