נעמי גיאת מגבעת אולגה – אישה של פעם בחיים

ובימים האלה של טרום פורים, בשכונה הקטנה זו שלנו, לבשה השכונה חג, מהבתים הקטנים החלו האימהות שלנו לאפות את העוגות האלה, והמגדנים האלה היו נערמים בצלחות מפונפנות, עטופות בצלופן צבעוני וכך היו עושים את משלוח המנות המסורתי, והבית שלנו היה מוצף במיני צלחות ועליהן מבחר ענק של מתוקים מעלפים.

כל עדה והעוגות הייחודיות שלה, ואני עוד רואה את אימי יושבת על הכיסא הקטן ההוא, תופרת עד אמצע הלילה תחפושות, שוב זורו, ועוד קובואי, והיא מודדת לנו שוב ושוב את התחפושת המיוחלת, דואגת שלא נתבזה, שנגיע הכי נכונים לפורים בכיתה, ובשכונה הקטנה, שם מאחורי הבית ממש, גרה לה אחת, מן רוקחת אהבה, נעמי גיאת" המופלאה.

והאישה הזו שעלתה מתימן, הייתה שכנתי האהובה, ובימים הקרים האלה, בימי החורף הקרים הייתה קוראת לנו, בואו ילדים, ואנו מתכנסים בבית החם ההוא,, ובחצר היא קולה מן דגנים מיוחדים של "גיילי" עוטפת את הגרגירים האלה בנייר ומגישה לנו את המעדן החם הזה, ובתוספת של פיתה תימנית מרוחה במרגרינה מיוחדת ואנחנו על גג העולם.

ועכשיו תחשבו על אשה אחת, מסביבה בעל אחד וילדים לא מעטים, והצדקת הזו מביאה איתה את היכולת לרקוח תרופות מופלאות, משהו שקיבלה בירושה מהסבתא, והיא אוספת מיני צמחים שאותם היא מתרגמת לצמחי מרפא ועוברת בין השכנים החולים מביאה מזור למכאובים בילתי פתירים.

וכך חיה לה האישה הטובה הזו, מגדלת ילדים באהבה של קדושים, רק ליושב במרומים יש חשבונות אחרים, והיא המופלאה הזו רואה בעיניים כלות איך שלושה מילדיה האהובים הולכים לעולמם והם בדמי ימיהם, ואלה מסביבה מביטים באישה הזו, מצפים אולי לשמוע אותה קובלת על מר גורלה

והיא מחרישה, מביטה למעלה למרומים, חוזרת ואומרת, זה רצון הבורא, מברכת את הזכות שניתנה לה לגדל אותם את השנים הטובות האלה, "נעמי גיאת", זו השכנה הזו שלי שלימדה אותי שיעור בצניעות, שיעור באהבת חינם, בימים של חוסר, בימים של אין נתנה את המעט למי שהיה לו הרבה פחות, מן זן של אנשים שהבינו את משמעות החמלה, את משמעות של האושר של הצדקה, והיא מאריכה חיים, והיא מוקפת בים של אהבה

רואה את הילדים שנותרו מביאים נכדים רבים וגם נינים, מחבקת את הזכות להיות אהובה כל כך, וביום שהלכה, נשבעו רבים שראו מלאכים יורדים מהשמים, אוספים אותה בכפות ידיהם, עוטפים אותה בנוצות צחורות, מסביבה ניצוצות של קדושה וכך עלתה השמיימה, נעמי גיאת, אישה של פעם בחיים".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"