"נגרו" – האיש הטוב בעל הנתינה הענקית מגבעת אולגה
בוקר של שבת, בחוץ שמש אביבית מטורפת מזמינה רק את מי שהתעורר לצאת ולטרוף את יופי הבריאה, ואני עושה את מה שצריך ומתחיל לנוע לכיוון דרום, השדות שנותרו פורחים ומכסים את האדמה הטובה.
עשרות כלניות אדומות אדומות מרימות ראש מכירות ביופיין המיוחד, מסביבם ים של פרחים בצבעים מרהיבים עושים קולות מיוחדים המזמינים ביוהרה נשית את החרקים והדבורים החגים מעליהם ויונקים בשקיקה את הצוף הניגר מהן, רק רקפת אחת ורודת עלים מתכנסת בתוך עצמה כאילו פוחדת מההמולה מסביבה.
ואני משוטט לי בין השדות האחרונים מתגעגע כל כך לימים אחרים, וממש ממול פרדס של תפוזים כתומים כתומים מונחים באהבה מיוחדת כל כך בינות הענפים הירוקים כל כך. ריח התפוזים מתערבב עם ריחות הפרחים המלבלבים מחזרים אותי באחת לימים שכמעט נשכחו, כך או כך אני נזכר דווקא ב "נגרו".
ואני ילד זוכר כל כך בהיר את היום שהכרתי את האיש הגדול הזה, השם האקזוטי הזה תופס אותי ואני עושה מאמץ כביר להכיר יותר מקרוב, קצת חושש, מהר מאוד אני מבין שמתחת לחזות המאיימת לכאורה מסתתר לב של ציפור קטנה מלאה בטוב מוחלט, מן איש כזה שכולם אהבו, ידעו כולם אם צריך משהו מיוחד, משהו שמצריך מאמץ אמיתי, אז מזעיקים את "נגרו".
יש שיגידו שזה אולי אופי של פראייר, אבל האנשים שבאמת הכירו את האיש ידעו ש"נגרו" רחוק מלהיות פראייר.
"נגרו, היה פשוט עשוי מתום ואהבת אדם, הוא מקים משפחה, משפחה שהופכת להיות בבת עינו, הוא נגרו, מביא את האבהות למן שלמות מוזרה של אהבה בלי תנאים, והסיפור הכי חזק על "נגרו", סיפור המסביר אולי יותר מאלפי מילים את האיש.
"נגרו", עובד כמוביל בשר ועופות, בעיה במחסן של החברה והוא זוכה לקבל משאית מלאה בעופות, עופות שהוא יכול למכור ולהרוויח הרבה כסף, מה עושה "נגרו"?!
נוסע עם המשאית לשכונה ומחלק את כל העופות חינם לכל המשפחות, כל כך נגרו!!!!! כל כך אופייני! ושוב פראייר?
ממש לא, פשוט טוב לב נקי! אבל בחיים כמו בחיים אין ערובה לתגמול בגלל טוב לב, הוא "נגרו" אהובנו חלה, והוא הולך לעולמו בגיל צעיר כל כך, משאיר משפחה מרוסקת, ושכונה שלמה מתגעגעת.
ואני רבותי, אני הכי בטוח ששם למעלה הוא "נגרו, שלנו נמצא הכי קרוב לקדוש ברוך הוא ומסביבו מלאכים המלטפים את ראשו הטוב, "נגרו", הוא אולגאי גאה, ואנחנו הכי אוהבים. יהי זכרו ברוך".
- רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"