נינה יוספיאן מגבעת אולגה ! אם השכונה, שנפרדה מאיתנו מוקדם מידיי

וככה ביום חול סתמי יצאו שיירות שיירות של מכוניות לבית העלמין החדש. יורדים מהרכב והם חפויי ראש, מהנהנים זה לזה בסוג של עצב משותף, מסביב עצי האורן משפילים צמרת, אפילו ציפורי השיר הפסיקו שירתם רק ירגזי אחד שר שיר אחד מלא תוגת ציפורים, מסביר בשירתו האחת את נפילת הטוב המוחלט

נינה יוספיאן אגדה אולגאית נהדרת הלכה לעולמה והשמים נפלו בשכונה, ואני באמת לא זוכר כזו כמות של שיחות פלאפונים שקיבלתי עבור נינה, תכתוב על נינה הם מבקשים, כמעט מתחננים, תכתוב על אם הסמטאות, זו שהייתה לנו לפה ולכתובת.

נינה יוספיאן, זו שגדלה בסמטאות, השכונה, מתגייסת, וכמובן עושה תפקיד משמעותי ומשרתת בגבול לבנון, מן אמירה כזו שתסביר בהמשך את האצילות הזו שליוותה אותה בהמשך, משתחררת, מקימה משפחה, ומתחילה לעבוד בעירית חדרה, עד כאן הכל נראה בנאלי לחלוטין, אבל בעירייה קלטו את הפוטנציאל האדיר של האישה המיוחדת הזו, נישלפת מעבודתה במתנ"ס גבעת אולגה, ומקבלת על עצמה את ניהול המינהלת השכונתית.

צריך להבין, תפקיד מנהלת המינהלת הינו הכי קריטי בשכונה כגון גבעת אולגה, והיא נינה מבינה מהר מאוד את ההזדמנות שניתנה לה להפוך את התפקיד לדבר הכי משמעותי לאיכות חייהם של עשרות אלפי תושבי השכונה, ואכן נינה מסתערת על התפקיד כאילו יצאה מלוע של תותח, היא מגדילה ראש, מטפלת במגוון גדול של נושאים

היא נינה באהבתה לתושבים מצליחה להיכנס ללב התושבים, בשכונה רואים בה סוג של מלאך מושיע, והיא נינה מטפלת בענייני נקיון, מפגעים ובכל תחלואי השכונה, ועכשיו תחשבו על נינה שלוקחת יוזמות כל כך אנושיות ואולי דרך זה תבינו את גודל האבדה, ואכן נינה נכנסת לבתי הספר, בודקת האם יש תלמדים שהגיעו לבית הספר ללא אוכל, היא נינה מבינה את גודל הבעיה ופותחת במיזם שדואג שלא יהיה מצב שילד ישב בכיתה רעב.

נינה לא מסתפקת בזאת, היא מגיעה לגנים דואגת שלא יחסר דבר, צריך להבין נינה באישיות הכל כך ייחודית שלה מצליחה להביא את תפקידה להיות הכי משמעותי בחיי התושבים, ולא לחינם היא נינה מקבלת את התואר המרגש של אם השכונה.

מותה הבלתי נתפס הופך להיות הנושא המרכזי בשיח השכונתי, תושבי השכונה מבינים שנפל דבר, מבינים שענק חברתי הלך והם ממש לא רואים את הדמות שתוכל להחליף את האישה המיתולוגית הזו, ואני חושב לעצמי, שבכל ההיסטוריה האנושית היו אנשים שעשו דברים אחרים, מן עשיה שהיוותה השראה לבאים אחריה

נינה היתה ממש כזו, מן פורצת דרך חברתית שראתה בעבודה הזדמנות אדירה לעשות דברים אחרת, לבוא לעבודתה ותת את המאה אחוז ויותר, וכך היא משמשת אור לאלה לעבדו תחתיה, מובילה אותם להיות הכי קרובים אליה, קרובים אל העשייה הייחודית שלה, ועכשיו שהלכה נהיה חושך, האפלה שלטה בכיפה, וידעו כולם, העולם הזה שהכרנו יהיה בוודאות פחות טוב, פחות מואר.

והיא נינה שלנו עולה מעלה מעלה, ושם מחכים לה מלאכים צחורי כנף, מלווים אותה הכי קרוב אל כיסא הכבוד, שם הוא מקומה הטיבעי, יהי זכרה ברוך"

• רפי אוליאל / "סיפורים מהגבעה"