ניר – הילד היפה מגבעת אולגה שבחר בחיים לא נכונים ושילם על כך בחייו

השעה חמש בבוקר, יום שישי הטוב הגיע ברקע גל"צ, יובל דיין המופלאה מאירה לי את הבוקר, ריח הקפה מתפשט במטבח החמים ואני מאושר לחשוב שטוטו החתול הפסיכופט שלי החליט לחון עלי ולהניח לי להנות מהשעות המופלאות האלה שעושים אותי מאושר לרגע

ואני חוזר כמעט שלא ברצוני לשנת 2004, רכב מסתורי מגיח מאחד הסמטאות של שכונת אולגה ד', מתוך הרכב יוצאים שני רעולי פנים, חודרים לתוך הבית המלא אנשים החוגגים יום הולדת, מוזיקה ברקע, והם מתעלמים באכזריות לא מובנת מהחוגגים המבועתים, וכמו בסרט הוליוודי רע הם שולפים נשקים יורים לכל עבר, ממקדים נשקם אל ניר אבולעפיה מספר כדורים מפלחים את גופו הגדול במיוחד והוא ניר מחזיר את נשמתו לבורא

טוב תראו חברים, כן אני יודע, ניר בחר דרך מסויימת בחייו, אולי נכון יותר לומר שהדרך הזו בחרה בו, אני לא שופט ולא מטיף בשער, אני רק יודע שניר בשבילי הוא הנכד של ניסים ביטון, הילד של שולה ואליהו החבר שלי מהילדות, וכך אני זוכר אותו, ילד גבר, זה שכבר מילדותו ידעת שיהיה אחר, זה שהכריזמה שלו זעקה למרחקים.

ואני חושב על הילד היפה יפה הזה, מנסה להבין איך החיים בשכונה הלא פשוטה שלנו הובילו אותו ליום הנורא הזה של 2004, ניר לא בחר בחיים השונים האלה, לא אני לא מנסה להוריד מהאחריות של ניר לבחור בחיים שבחר לעצמו, צריך להבין לפעמים שהדינמיקה בשכונה מובילה אותך אפילו שלא ברצונך ללכת בדרך שהיא ניגוד מוחלט לאופי האחר שלך.

לי בכלל אין ספק שניר היה יכול להיות כמעט כל מה שרק רצה, לניר היו את הנתונים הטבעיים האלה שעושים אותך למנהיג מלידה, גבר גבוה במיוחד, העיניים הירוקות האלה היו נדמות לפנסים זוהרים מהפנטות את הנשים, ומזהירות את הגברים מסביב, כן גם שבחר בדרך אחרת לא איבד ניר את ההילה הזו שאפפה אותו

מן גבר של פעם, מלא כבוד לאנשי השכונה, זה שתמיד מקדים שלום, לעולם לא הטריד אדם נורמטיבי, אולי גם בזכות הכבוד האמיתי הזה שהיה לו כמעט לטבע שני זכה הוא לאהבת התושבים, ניר הוא הילד של כולנו, אנחנו ביננו יודעים שכל אחד מאיתנו יכול היה ללכת בדרך אחרת, זה לא שאנחנו היינו טובים יותר, לנו היה אולי מזל טוב יותר.

ואני מסתכל על הבזבוז הנורא הזה של חיים שקופחו, על נער כל כך מיוחד שרק בגלל בחירה אחת לא נכונה איבד חיים כל כך מבטיחים, תחשבו על ילד כמו ניר, תחשבו שהוא גדל במקרה באפקה, תחשבו על הנתונים המיוחדים שלו, לי אין ספק שהוא יכול היה להיות שחקן קולנוע או דוגמן על, אבל הוא ניר לא גדל באפקה, הוא גדל בשכונה, הוא נחשף לחיים קשים אחרים ובחר בדרך ארורה שקיפחה חיים של סתם

ניר אבולעפיה היה ילד ירוק עיניים שכל החיים המתינו לו, ניר לא הספיק להקים משפחה, לא הספיק להביא ילדים לעולם, כן ילדים קטנים ירוקי עיניים כשלו, והוא בכריזמה שלו מסרב להישכח, ניר אהב את השכונה, הוא ניר היה חלק מאיתנו, למרות הבחירה שלו אנחנו יודעים שהוא ניר הילד של אליהו ושולה היה קצת הילד של כולנו

זה שהסתובב בסמטאות השכונה הקטנה שלנו, זה שאהב את הים ואת החיים, ואנחנו מביטים באימה מסויימת על הגורל הזה שהוביל את ניר ליום הנורא הזה שהפך משפחה אחת לעצור את החיים, וכך שכונה שלמה עצרה את נשמתה שהם מלווים את הגבר ילד הזה אל בית העלמין שהפך להיות ביתו הקבוע

ואני מביט למעלה לשמיים, מבקש מבורא עולם לשמור על הילד היפה הזה, מבקש מהבורא שייתן לניר האהוב כל כך את המנוחה שהוא כל כך היה זקוק לה, ניר הוא חלק מההיסטוריה של השכונה, הוא ניר ירוק העיניים אולגאי גאה שעשה רק צעד אחד יותר מידי, יהי זכרו ברוך".

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"