רוני זקן מגבעת אולגה. המציל החתיך שמקרין ביטחון על המתרחצים

טלפון מאישה שאני לא מכיר, תשמע היא אומרת, נפל לי ממש במקרה לקרוא את הספר שכתבת על השכונה, ואנחנו די חדשים כאן, כמוני יש כמה, היינו רוצים לבדוק איתך אפשרות להיפגש.

טוב, זה באמת מסוג השיחות שמרגשות אותי תמיד מחדש, שבוע אחרי ואני באחד המגדלים האלה שלאחרונה סובבים אותנו, בית אלגנטי כל כך, עדין באיפוקו, שמונה נשים נעימות מראה עושות כל מאמץ אפשרי לשבור את הניסיונות הפתטיים שלי לעשות דיאטה.

השיחה קולחת, ואני לוקח אותן למחוז ילדותי, אל ימים של פעם, והן מתבוננות בי במן אי אמון מהול בשמץ של יוהרה מסוימת, לאט לאט הן מתחברות לסיפור האולגאי והן נרגשות וכל כך אמפתיות.

כך או כך הסיפור הולך ומתנקז לכיוון הים של השכונה, ואני מספר להן שפעם הכל היה פשוט בחוף שלנו, היו קיוסקים אלמותיים, החול היה זהוב, ואפילו הסלע הגדול היה גדול יותר, ונזכר דווקא ברוני זקן.

תראו רבותי, אם אתם רוצים לתמצת את ההוייה האולגאית אתם צריכים להכיר את הסיפור המופלא של רוני.

רוני ילד אולגאי, גבוה במיוחד, יפה בצורה קיצונית, מסתובב בסמטאות השכונה, ילד אולגאי טיפוסי שמנסה למצוא מקום של כבוד בשכונה הלא פשוטה, והוא עושה את מה שכמעט כולנו עשינו, הרבה שטויות.

רוני עובר תקופה לא קלה בניסיון למצוא את עצמו, מהר מאוד מבין רוני שהכיוון שבחר הוא כיוון שגוי, וכמו אולגאי אמיתי הוא משנה כיוון במהירות, עובר קורס מצילים ומצטרף לקדר המצילים בחוף של השכונה. ווידוי קטן, אני מודה אני סוג של מעריץ של רוני, תראו אני כל כך מכבד אנשים עם אופי! אנשים שיש להם כוח לעשות את הדבר הנכון.

רוני המציל של המצילים, דמותו התמירה המשקיפה מהמגדל שעליו הוא אחראי נותנת כל כך הרבה שקט לרוחצים, יש משהו ברוני שנותן לסובבים אותו להבין שהכל יהיה בסדר, המקצועיות של רוני הפכה לשם דבר, נכון יהיה לומר שרוני הוא באמת שריד אחרון של דור של מצילים מיתולוגים, כמו אהרון מסיקה, דוד ששי, יונה, ויקטור לוי ארמונד שבת האגדי שלעצמו ועוד.

אבל מעבר לכך רוני הוא אדם, למרות גודלו הוא עדין, מלא חמלה לסובבים אותו, איש אהוב בצורה בלתי רגילה, רוני יעזוב עוד שנה או שנתיים את עבודתו, הוא יהפוך לפנסיונר, אולי הפנסיונר הכי יפה באזור, אבל דמותו שלרוני תמיד תהייה חקוקה על הסלעים המקיפים את החוף, חקוקים באהבה של צרובי שמש.

רוני זקן, מציל אולגאי גאה גאה, יפה יפה, שעשה לנו הרוחצים את החיים יפים יותר, ואני הקטן הכי גאה להחשיב עצמי כחבר של המציל הכי שאקל בשכונה."

• רפי אוליאל / "מסיפורי הגבעה"